הקול של הקולות – ויקטוריה חנה בלבונטין 7
[כיף לארח שוב את ניקו בבלוג. הפוסט הקודם שלו, על יהוא ירון, הוא אחד מפוסטי האורח היפים שפורסמו פה לדעתי]
בשמלה אדומה, ארוכת שרוולים וצווארון, היא עולה על הבמה, שפתון אדום מבליט את פניה העדינות על רקע הקיר השחור. מוארת באור רך, היא מביטה אל הקהל בשתיקה והחלל האינטימי של לבונטין נעטף בדממה. ומתוך רגעי השקט היא פותחת בתפילה, חציה בארמית, בקול מצמרר ומלא התמסרות וכוונה. הצלילים החודרים והמכשפים מבהירים במהרה שמדובר במשהו אחר. שונה. וכשכינור ופסנתר מצטרפים לקולות ומטלטלים את הנפש, מגיע ה"וואוּ" של מפגש עם רגע נדיר.
[הבלוג ממשיך במסורת התמונות הלא-קשורות שמעטרות פוסטים. לדאבוני, איני זוכר מאיפה התמונה הזאת. לא בסדר]
ההופעה של ויקטוריה חנה היא כל דבר מלבד חוויה שגרתית. תפילות, מזמורים וטקסטים קדושים מתמזגים לתוך הקול הייחודי שלה ולנוכחותה המרשימה. הצלילים נמהלים במילים, הפה מפיח חיים באותיות, הממלאות את האוויר בגוונים משתנים של רגש. גוף ונפש, רוח וחומר, אמונה ומחשבה הופכים לאחדות תובענית ושואבת, שאינה מותירה לקהל ברירה אלא להתמסר אליה.
האותיות והמילים עומדות במרכז היצירה של ויקטוריה-חנה: היא מלהטטת בהן, מפרקת ומתיכה אותן, בונה מחדש, מגלגלת אותן על הלשון, נושמת את ההברות ומנכיחה אותן לעולם. בראיון שנתנה לפני מספר שנים ל"הארץ", היא סיפרה על הקשר העמוק שלה למילים. כמי שגדלה במשפחה דתית אדוקה, בת לרב גדול בתורה, מילות הקודש ליוו אותה מגיל ינקות. "כל האותיות והטקסטים נכנסו אלי פיזית לתוך הגוף", היא אמרה, "…אבא היה עושה הרבה דברים שהיו קשורים לאותיות. כשהייתי חולה הוא היה כותב צירופי אותיות, מוחה אותן במים ונותן לי לשתות". ואכן, מורגש כי המילים הללו הן חלק בלתי נפרד ממנה, יחד עם המטען שהן נושאות, כשהיא הופכת אותן למיצג טעון ומלא אווירה, המשלב מקדושת החול ומחול הקדושה.
"אני ישנה ולבי ער"
מתהילים, דרך ספר היצירה ועד לזמירות מסורתיות, הטקסטים העתיקים שויקטוריה חנה מגישה מתממשים דרכה במקצבים ובמצלולים של ניגוד והשלמה. היא מתחברת לרבדים העמוקים שלהם, חווה אותם ומעניקה להם משמעויות ופרשנויות, עד שלא ברור עוד אם היא בוראת אותם, או שמא הם אותה. עם ליווי מוזיקלי עתיר כישרון – נורי יעקובי, שעושה פלאים עם הוויולה (כינור?), ירדן ארז על הפסנתר, דניאל פיינגולד בתופים וגיורי פוליטי על סימפולי המחשב וכלי ההקשה – היא נעה בין אווירה מיסטית לקצב ההיפ-הופ, בין החסידי לבלקני, בין המופנם למתפרץ.
כל קטע במופע הוא חוויה חד פעמית וגדושת שיאים, שמהווה חוליה במכלול שאין לו ראשית ואין לו סוף. באחד הרגעים המהפנטים היא מתחילה לנגוס בתפוחים עסיסיים לתוך המיקרופון ושרה/מטיחה/מתיזה/לוחשת/זועקת מילים משיר השירים בעיבוד לאנגלית: "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני"*. בחלק אחר היא מערסלת ברכות מילים נוספות משיר השירים: "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, ביקשתיו ולא מצאתיו"** . תחילה מלווים אותה רק חליל והרמוניום, מדגישים בעדינות את קולה המסתלסל סביב טעמי הפסוקים, עד לרגע של התפרצות מוזיקלית שהופכת את הכל לאוונגרד תיאטרלי מלא עוצמה.
"אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק: פתחי לי, אחותי רעיתי יונתי תמתי"*** , שרה ויקטוריה חנה שוב ושוב לאורך המופע, יוצקת בכל פעם מחדש משמעויות שונות למילים: מכמיהה וגעגועים לתשוקה ואהבה, מדחייה וריחוק לפחד גדול. אבל עם חלוף הרגעים והצלילים, הגבולות מיטשטשים והם הופכים לזעקה מזוקקת אחת. וכשמחשכת הבמה היא שרה בארמית על ה"קול של הקולות", שעל פי ספר הזוהר יוצא מן השמיים וקורא לבני האדם להתעורר, כבר אין ספק בלב שקולה הוא זה. שהיא, העומדת על הבמה ומתעלה ממנה, היא זאת הזועקת בחמלה לשוב ולראות את האור.
אל תחמיצו.
ויקטוריה חנה, לבונטין 7 (14.11)
——————————-
* שיר השירים, פרק ב'.
** שם, פרק ג'.
*** שם, פרק ה'.
ראשית, תודה ענקית לניקו על הפוסט. כבר אמרתי לו, במייל, שהטקסטים שלו מספיק טובים לאכסניות יותר מכובדות מאלו (נגיד, כאלה מודפסות :] ). לשמחתי הוא לא הקשיב לי ושלח את הביקורת לפירסום פה.
ולענייננו: ויקטוריה חנה התחילה לעשות לא מעט גלים בתקופה לפני שעזבתי את הארץ, ורק בטעות לא הגעתי להופעות שלה עד היום. מה שאהבתי אצלה, ע"פ המייספייס והביקורת של ניקו, זה שנדמה שהיצירה שלה לא יכלה להיווצר במקום אחר חוץ מישראל. מה שעושה אותה מאד מיוחדת כמובן. מסקרן לראות אם מתישהו היא תפרוץ לתודעת המיינסטרים (או שהיא כבר שם? אני לא יודע מה קורה במיינסטרים הישראלי. מה מגישים שם לאכול בימינו?).
אחחח ויקטוריה 🙂
איזה כיף לראות עוד אנשים שנשבו בקסמה.
את ויקטוריה גיליתי לראשונה לפני כשלוש שנים כשהתארחה בהופעה של בלקן ביט בוקס.
היא ביצעה שם יחד איתם את "אדיר אדירים" אותו היא שרה גם באלבום, ובהדרן היא עלתה לשיר שלה.
ומאז פשוט נשבתי בקסמה, והתחלתי לחפש בנרות חומרים והופעות שלה (שלעיתים קשה למצוא).
במשך תקופה ארוכה לא הצלחתי למצוא הופעה שלה, וגם חומרים מוקלטים כמעט שאין.
עד שלאחרונה המייספייס התחיל להתעדכן, והיא החלה להופיע בלבונטין על בסיס יותר קבוע.
ההופעה שלה היא פשוט חוויה רוחנית חזקה. ויפה כתבת, כשאמרת שרק בישראל יכול להיווצר דבר כזה.
מהשירה הייחודית שלה אני פשוט שומע את ארץ ישראל בוקעת מגרונה.
והנה מה שאני כתבתי על הופעה שלה לפני כחצי שנה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1233421
ניימן, תודה על המחאות המוגזמות (אפילו הסמקתי קצת), וכמו שכבר אמרתי לך – לכבוד הוא לי להתארח באכסנייה הזאת.
גם לי עברה בראש השאלה אם ויקטוריה חנה יכולה לפרוץ למיינסטרים, עד שהתוודעתי לקהל שהגיע לשמוע אותה באותו ערב. להופעות בלבונטין יש נטייה למשוך מגוון עשיר של אנשים (ואגב, זאת אחת הסיבות שאני כל כך מחבב את המקום הזה), אבל הפעם היה שם משהו מעבר לזה: בשורה הראשונה ישבו גברות מהודרות לצד בעליהן המחוייטים, בכסאות לידי נעו לצלילי התפילות בארמית כמה חובשי כיפות עם מבטא אנגלוסקסי, ולפני ישבה אישה כבת חמישים מחיפה, שסיפרה לי שהיתה בהופעה של ויקטוריה חנה לפני כשנתיים, וכעת הביאה את בנה הסטודנט כדי לחשוף אותו לצלילים. והיו עוד שפע של אנשים – מבוגרים, צעירים, מכופתרים וזרוקים – שלשעה ומשהו חלקו אותה חוויה ייחודית. אז אני לא יודע אם אפשר לדבר על חשיפה למיינסטרים בקריטרינים הסטנדרטיים של השמעות בגלגל"צ, אבל נראה שהקהל שלה מגיע מעולמות שונים ומשונים. מעבר לזה, גיליתי לאחרונה שלא מעט אנשים מסביבי לפחות נחשפו לשם "ויקטוריה חנה", גם אם לא ממש שמעו אותה (וכמובן שזה לא משקף כלום וכו').
ועוד משהו: לא בטוח שאני מסכים עם התובנה ש"היצירה שלה לא יכלה להיווצר במקום אחר חוץ מישראל". אין ספק שהחיבור לטקסטים מהם בנוי המופע, ולמטען שהם נושאים, הוא ייחודי לקהל המקומי. מצד שני, הרגשתי שהיצירה שלה חורגת מהזיקה הישירה לשפה, לזהות או לתרבות, מאחר שאופי המופע שלה, הצלילים והעיסוק במילים ובאותיות כחומרי גלם "טהורים", מאפשר לספוג את המשמעויות שמעבר לתוכן הטקסט. בהקשר הזה ראוי להזכיר שהיא למדה אצל גדולי אמני הקול בעולם (בספרד, הודו ועוד), מה שסביר להניח השפיע על מה שהיא עושה. כך או אחרת, מאוד מסקרן אותי לדעת כיצד חווה אותה הקהל בחו"ל (היא מרבה להופיע בעולם) ואיזה רשמים נותרים בו ממנה.
אני ממש חושב שכדאי שאצפה במופע לפני שאני מגיע להודעה הארוכה הזאת. קצת קשה להתדיין על מופע שלא ראיתי :]
עכשיו רק צריך לבדוק אם יש לך משהו בסוף דצמבר..
בהחלט כדאי לך לשמוע אותה! ומי יודע, אולי תתפוס אותה בהופעה בברלין? זאת יכולה להיות חוויה מסקרנת במיוחד…
אגב, תהית מה מגישים בימינו במיינסטרים הישראלי, אז כאן תוכל למצוא את התשובה (בחסות גיאחה, כמובן):
http://playlist.haoneg.com
לא יכול להסתכל באתר. הוא ישרוף לי את העיניים.
איפה אירועי השבוע?? אוף…
בחופשה כרגע:]
מה זה הדבר הזה, איפה היא היתה כל הזמן?……………