המדריך ליצירה זרה: Tocotronic – Freiburg
אני עומל בימים אלו, בהמשך לסיכום השנה האישי, על פוסט סיכום השנה במוזיקה הגרמנית. לכבודו השלמתי אמש האזנה לאלבום האחרון של Tocotronic, שנקרא Schall und Wahn – אולי האלבום הבולט במוזיקה הגרמנית שפספסתי השנה. בינתיים הוא פסדר כזה. אבל ההישג הגדול שלו הוא שהוא הזכיר לי שיר אחר של הלהקה. זה שבכותרת. שהופיע באלבום הבכורה שלהם Digital Ist Besser (או בתרגום מדויק לאנגלית: Digital is better. לפעמים גרמנית פשוטה להדהים). אחד השירים הגרמנים החביבים עלי מהעת החדשה.
[בתמונה: פרייבורג. תוכלו לראות כאן את אחד מפושעי האופניים מביט בתמימות מעושה ברחוב בעודו זומם, מן הסתם, כיצד להשתלט על העיר. ואז על ברלין. CC מפה]
טוקוטרוניק היא מהלהקות האלו שכווווולם אוהבים. המיינסטרים והאלטרנטיב כאחד. משהו כמו פורטיס, סחרוף או שבן אצלנו. השיר הנ"ל הוא המנון בקרב קהל מאד מסוים ממעריצי הלהקה: אלו שבאו מפרייבורג. כמו שותפי הקודם (שלמד שם) או חברי הטוב לספסל הלימודים (שגדל שם). ע"פ השמועות, בפרייבורג מחלת האופניים כה גדולה שהיא גורמת לברלין ואמסטרדם להיראות כמו ערי בטלנים של מעריצי מכוניות. ובהתאם, נפתח השיר של טוקוטרוניק במילות תיעוב עזות לרוכבי הדו-גלגלים הלא ממונעים. אני יכול להזדהות עם זה. במיוחד בימים בהם רוכבי אופניים דורסים אותי תוך כדי השפרצת בוץ רעשנית וצעקות נזיפה על כמה אני לא זהיר.
למען שירות הציבור, הנה תרגום חופשי מאד של הבית הראשון בשיר:
אינני יודע מדוע אני שונא אתכם כל כך – רוכבי אופניים של העיר הזאת/
אני לבד בכך, ואני יודע זאת – ואני מוצא זאת מגניב לגמרי/
ואתם מדגימים עדריות.