קפה יאפא

שנים רבות היה קפה יאפא עבורי מקום שאני שמח שקיים. וזה להבדיל ממקומות שאני מבקר בהם. למה שמח? כי חנות ספרים תלת-לשונית (ערבית, עברית ואנגלית) שהיא גם בית קפה ומוקד אינטלקטואלי דו-לאומי מתאימה מושלם לחזון שיש לי – ולכל אזרח טוב לב אחר – ליפו. ולמה לא מבקר? היות ובתי קפה אצלי זה מקום בו לומדים או עובדים – לא סתם ככה יושבים. ואת העבודה שלי אני עושה בפינות חשוכות של מקומות גדולים – בהם אפשר להתנחל שעות בלי מבטו הביקורתי של המלצר. איכשהו יאפא, עם האינטימיות שלה לא התאימה לי בראש לקונספט הזה. אשמח להיות מתוקן.

אבל אז עלתה ההערה שאחרי חומוס צריך לשתות קפה. ואם החומוס ביפו, שזה שבעים אחוז מהמקרים, אז למה לא לשתות את הקפה באווירה הנהדרת מוקפת הספרים של קפה יאפא? וכך התחלנו לפקוד לאחרונה את המקום באופן קבוע אחרי ארוחות באבו חסן.

קפה יאפא, שנפתח ב – 2003, הוא מקום מיוחד מכמה סיבות. ראשית, כי הוא חנות ספרים יוצאת דופן: ערבית\עברית (ואנגלית) עם דגש על ספרות שמאל ויצירות פלסטניות מרתקות. הוא חנות ספרים שמעניין להיות בה ולהעיף מבט סביב. שנית – הם מציעים קורסים בערבית (אחד מחלומותי) ואירועי תרבות מסקרנים: הקרנת סרטים או אירועי חג המולד למשל. ושלישית? הקפה עם ההל שלהם מעולה! הוא מגיע בפינג'אן זהוב אישי קטן, וכוס זעירה אותה אפשר למלא שתיים וחצי פעמים (בדיוק).

יש שם אוכל – אבל מעולם לא דגמתי אותו. בביקור הראשון, שהיה כבר לפני כמה חודשים, לקחתי את הכנאפה. אבל אין לי ממנה רשמים עזים לפה או לשם. מבחינתי כרגע מסווג קפה יאפא בתור המקום הזה עם הקפה המעולה (והזול: 9 ש"ח) עם ההל – אם כי עם קצת מזל הוא יקבל בעתיד תגים מעניינים אפילו יותר. אה, וגם בתור המקום הזה עם האווירה המעולה, והמעניינת – עם שלל הספרים המסודרים בכל פינה כמעט כמו במוזיאון – שצריך לשלוח קוראים באיזור לבקר בו.

עדיין: כיף לי שמקום כזה קיים. ואפילו יותר מזה: שרד.

[קפה יאפא, יהודה מרגוזה 33]

נ.ב – בלי שום קשר: ארבעה חודשים אני לא פה, ובחזרתי מגלה מסתבר שסגרו את כל הפאבים באיזור נחלת בנימין? מה נסגר?! תוסיפו לזה את איסור מכירת האלכוהול אחרי 23:00, ואת איסור השתיה ברחובות, ותגלו שארצי ועירי הולכות קאקן. לי זה נראה כמו ערסים – שמחוקקים חוקים נגד ערסים אחרים – מהם סובלים אנשים תמימים כמוני בלי שום סיבה אמיתית.