סודה בר

הגחתי אמש לשעה וקצת לפתיחה של הסודה בר. מקום שיודעי דבר טוענים שהוא עומד להיות *ה*להיט החדש של סצינת האלטרנטיב\היפסטרים\אנדרגראונד, או איך שלא קוראים לזה כיום. אחד משני בעלי המקום, וזה שאחראי על היח"צ, הוא בוגי בן. מיני-סלב תל אביבי בקהילות ההיפסטרים ואושיית ריף ראף בפני עצמו. אפילו בטיים אאוט עשו עליו ועל המקום החדש כתבה! הנה, תראו פה (עמוד 50).

[כמה מגניבים האנשים שעושים טעימות סודה בערבים הפנויים שלהם. CC, מפה]

כראוי לאדם חברותי, יחצ"ן בוגי בן את המקום כל כך טוב עד כדי כך שאפילו אני שמעתי על ערב הפתיחה. מה שמאד הרתיע אותי, כי דמיינתי פאב מפוצץ עד אפס מקום ומעושן עד אפס חמצן. כך שלא תיכננתי להגיע לשם, אלא לקבוצת המפגש הגרמנית-ישראלית השבועית (פרטים פה). בדיקה מהירה הראתה שאין שם לא ישראלים ולא גרמנים – ובמקום נאלצתי לאלתר עם חבר תוכנית ב' מהירה. וכך הגענו לסודה-בר לבדוק הכצעקתה ולהרגיש, ולו כדי לערב אחד, מעודכנים באמת.

מהו הסודה בר? במילותיו של בוגי בן: זהו ריף ראף משודרג. מקום שהוא גם בר בו ישמחו לקבל אתכם – לא משנה כמה מוזר תתלבשו, וגם דיסקו עם מוזיקה עדכנית איכותית לריקודים. כשנכנסנו, קצת לפני 23:00, כבר היה מלא למדי ולא נותרו מקומות פנויים לישיבה. מהר מאד השגנו את הבירה: חצי סמואל אדאמס (24 ש"ח) לי ושליש מכבי לחבר (15 ש"ח, 19 לחצי) שהתלווה. האמת היא שהוא רצה חצי, אבל היות והמקום עצמו הופתע כנראה מהצלחת ערב הפתיחה, נגמרו(!) להם כוסות החצי כבר בשלב זה. מקווה שיפיקו לקחים ושבערב הפתיחה הבא לא ישנה הדבר.

הסודה בר כולל שני חדרים. חדר הכניסה מכיל גם את הבר והוא מקום לאנשים רוקדים. החדר השני מיועד יותר לקהל היושב, אם כי גם שם יש חלל גדול למפזזים. אנחנו לא רצינו לפזז והיינו יותר בקטע של שיחה פילוסופית על משמעות החיים, האובססיה, והאם יש מקום באקדמיה לאנשים שמאד אוהבים את מקצועם, אבל אוהבים גם דברים אחרים מלבדו? המוזיקה הקצבית והחזקה לא ממש התאימה לנושאי שיחה רציניים אלו, אבל איכשהו הצלחנו להתמקם במעבר, ובין שלום אחד למשנהו למכרים שעברו באיזור גם לנהל שיחה כבדה. בסביבות 23:30 אנשים החלו לרקוד והצטרפנו אליהם לפזז, עד שבחצות הודיע החבר שהוא צריך לזוז כי מחר יום עבודה, וגם לי לא התחשק "להתפרע". במילים אחרות, יצאנו חומוס ופרשנו מוקדם.

בשורה התחתונה היה ערב מצוין וקצר. עם אנרגיות טובות באוויר, והרגשה קטנה של 'היסטוריה' ושבעוד שנתיים נוכל לספר לחברים ש'אנחנו היינו בסודה בר בערב הפתיחה!'. שיפוט מהיר מסווג את הסודה בר בדיוק בקטגוריה בה ניצב הריף ראף עבורי: מקום שהוא אופציה דבש לאמצע השבוע, כשיחסית ריק ואפשר להכיר אנשים מעניינים, אבל כנראה מלא מדי (לשמחת הבעלים) בסופ"שים. נקודה קצת שלילית שחייבים לציין היא שהיה מעושן רצח. באמת, אחת החוויות המעושנות שלי בשנה החולפת. שזה הגיוני כנראה למקום צפוף בו כמעט כולם מעשנים, ועם זאת – לא נעים – למרות שאינני מהרגישים לסיגריות.

[סודה בר, מנחם בגין 16]