חומוס אבו דאבי, קינג ג'ורג' תל אביב

אלו הם דברי הימים של חומוסיות אבו אדהם בארץ הקודש.

בראשית היה הסניף בכפר יאסיף. ברוב טיפשותי השכלתי לא לאכול בו בביקור היחיד בכפר. משם עשה החומוס עליית רגל לעיר הגדולה, תל אביב, ונחת בקרליבך. מקום בו מנהלים אותו זכיינים.

הסניף בקרליבך הוא הצלחה גדולה – למרות מהמורה בדרך שכללה הגשת תביעה נגד כלבוטק. הוא גרר פתיחת סניף נוסף עם מנות בשריות – במנחם בגין. זה האחרון נסגר לפני זמן מה – ולא בגלל חוסר הצלחה למיטב הבנתי.

ראה אבו אדהם כי טוב והחליט לפתוח סניף נוסף – עם זכיינים אחרים כשהפעם הוא הטבח, בבן יהודה. הדעות היו חלוקות.

ואם זה לא הספיק, פתחו יוצאי סניף קרליבך את חומוס אבו דאבי; חומוסיה בקצב הרגאיי. חומוסיה שהתפתחה בינתיים אל כיוון הבורסה ברמת גן ובאר שבע.

לסיכום: שבעה חומוסיות יצאו לפחות מאותו אבו אדהם האגדי מכפר יאסיף. אבל חוץ מזו המקורית אף אחת מהן לא באמת חומוסיה קטנה שכונתית מהסוג שכולנו אוהבים. ככה זה עם זכיונות, רשתות, סניפים ושאר מילים שצריכות להישאר מחוץ לעולם החומוס.

——————-
הגענו בשבת "מוקדם" בבבוקר, 11:10 ליתר דיוק, לסניף אבו דאבי בקינג ג'ורג'. זה היה עשר דקות אחרי הפתיחה אבל החומוס טרם היה מוכן.

חיכינו בסבלנות ליד שולחן, מאזינים לצליל הרגאיי של המקום. אבו דאבי קינג ג'ורג' הוא אחד המקומות העמוסים באיזור. וזה לא רק החומוס שעושה זאת – אלא גם אווירת השאנטי של הרגאיי. צבעים, קולות ופילוסופיה.

לקחנו שנינו את אותה המנה: חומוס עם גרגירים וטחינה. מה שנחת על השולחן הפעים אותי; ראו את סילסול משחת הטחינה על המנה! זמר מזרחי לא היה מסלסל זאת יותר טוב.

החומוס הינו העתק כמעט זהה של זה שאני מכיר מאבו אדהם קרליבך. קרם חומוס רך רך רך. הגרגירים קטנים ונימוחים, והמנה כולה פשוט נמסה בפה. הטחינה סמיכה מאד עם טעמים עזים; אני מתתי עליה. שותפי לסעודה? קצת הרבה פחות.

בסוף הארוחה, לפי מסורת צאצאיו של אבו אדהם, מציעים תוספת חומוס חינם למי שעדיין רעב – ובסוף – שוט קפה על חשבון הבית.

מבחינת איכות האוכל אין תלונות לחומוס אבו דאבי. מצד שני, דווקא האלמנט שקוסם להרבה מהלקוחות שלו – האווירה התל אביבית – מפריע לי. אני אוהב את החומוס שלי שכונתי – או כזה בעל אשלייה של שכונתי כמו אבו אדהם קרליבך.

[חומוס אבו דאבי, קינג ג'ורג' 81 תל אביב. שבת-ה' 11:00-23:30. שישי 11:00-17:00]