משוויץ לוורשה פרק 0: ברומא התנהג כרומאי
יצא לכם לתכנן פעם טיול עם גרמני? אח, מחכה לכם חוויה מספקת. בניגוד לסטריאוטיפ, גרמני לא חייב שהכל יהיה מתוכנן. בהחלט יש מקום לאילתורים. כל עוד אלו תחומים היטב כמובן.
[כל התמונות משוויץ. רגע לפני היציאה לדרך]
לדוגמא: "פה נמצא מלון איפושהו" – אילתור. "פה נשאל מקומיים איך חוצים את הנהר" – אילתור או לא אילתור? בטח אילתור!. וכד'. דברים שאצל ישראלים נגמרים ב'יהיה בסדר'. קשה להסביר את הנוקשות במילים. אבל היא קיימת.
התוצאה "מעניינת". יוצא לי לפגוש אנשים שטיילו חצי שנה בעולם ואין להם אפילו סיפור אחד לספר. הם יצאו עם תוכנית, מצויידים טיפ-טופ מא' ועד ת'. אם משהו השתבש – נגיד, האוטובוס בהודו נתקע – אז הם אשכרה ישבו וחיכו בסבלנות עד שתיקנו אותו (במקום לארגן קבוצה שתקנה חמורים ממקומיים ותרכב, בטעות, לכיוון הלא נכון שלושה ימים).
מי שעקב אחרי הבלוג בשנים האחרונות, ואני יודע שיש פה כמה כאלה, שם וודאי לב שהסיפורים המעניינים ביותר התרחשו כתוצאה מתקלה. כאב בטן + אופניים שבורים (משומשות. 300 ש"ח) + חג יין שלא הייתי מודע אליו במורד האלפים או חוסר הבנה של מעבר הגבול באוקראינה.
תקלות הן דבר מאד מתסכל מנטאלית בזמן אמת, אך מתגמל למדי בטווח הארוך.
—————————————–
כל זה בא כהקדמה לסדרת פוסטים בחודש הקרוב – על שני טיולי האופניים שעשיתי השנה. הראשון על הטיול האחרון: משוויץ לורשה. השניה מתייחס לשישה ימים בפרנקוניה – צפון בוואריה בשבילכם.
שני הטיולים היו מתוכננים לעילא. לא באשמתי! אני פשוט מכיר את המקומות טוב מדי ולוקח שעתיים להתוות תוכנית, למצוא מקומות לינה ולארוז בדיוק מה שצריך ולא גרם אחד יותר. התוצאה? כיף גדול – בדיוק מה שרציתי. התוצאה השניה: טיולים פחות מסעירים.
בשביל סערת רגשות יש לי דוקטורט לסיים.
צודק. הרפתקאות קורות בעיקר כאשר דברים משתבשים או לא מתוכננים. כך יצא שבארה"ב תקלה ברכב הביאה אותי ללילה הזוי של טקסים אינדיאניים בשמורת הנוואחו שבשוליה נתקענו, טעות בירוקרטית הצליחה לשלוח אותי לאיי פוקלנד באופן בלתי מתוכנן וכן הלאה.
אח, אני מתגעגעת כל כך למסעות.
מספר הסיפורים המעניינים שקרו לי והתחילו מתכנון מדוקדק פשוט קטן כל כך…
אוי,הכי כיף זה ללכת לאיבוד בטיולים…אני ממתינה בקוצר רוח לפוסטים הבאים.התמונות והסיפורים פשוט נהדרים.אתה יודע לחיות את החיים ונפלאה יכולתך לשתף ולענג אחרים.
תודה טליה!
הרפתקאות קורות למי שמוכן לקבל אותן, נדמה לי שדן אריאלי סיפר על הניסוי של בעלי המזל וחסרי המזל. כל אחד מהן הוזמן לפאב אנגלי לצורך ראיון. בכניסה לפאב הוטמנו חמישה פאונדים והנסיין התחבא בפינה של הפאב. חסר המזל נכנס לפאב החמיץ את חמשת הפאונדים וניסה לחפש את מי שהזמין אותו לראיון, כעבור 15 שעה שהוא לא איתר את הנסין הוא הלך לדרכו מקלל את בזבוז הזמן.
בעל המזל, מצא את חמשת הפאונדים ומייד ניגש אל הבר והזמין לעצמו בירה הוא התחיל לדבר אם שכנו לספסל וגילה שיש להם מכרים משותפים אחרי רבע שעה ניגש אליו הנסיין וניסה להשלים את הניסוי.
לסיכום, החיים של כולנו הם מתחת לאותה שמש, תלוי איך אנחנו מסתכלים עליה 🙂
מסכים ולא מסכים. בשביל למצוא חמש פאונד צריך שיהיו חמש פאונד. או בהקבלה לטיול: אם המסגרת נוקשית מדי אז קשה מאד למצוא הרפתקאות. כלומר, יש דרכים להקל על העניין..
תמיד יש הרפתקאות צריך רק להיות פתוח לקראתם.