משוויץ לורשה פרק 5: פולין. הסודטים

הגבול בין צ'כיה לפולין בהרי הסודטים ממוקם בגובה חמש מאות מטר. מנקודת מבט זו הפסגות נראות כמו גבעות קטנות. מראה פחות דרמטי מהאלפים, אבל גם יותר אותנטי! ההרים משובצים  כפרים ישנים שעדיין מחכים לקידמה.

לרגעים נדמית הרכיבה כמסע אחורה בזמן.

—————————–
טיפסתי את הסודטים מהצד הצ'כי במסלול שהתווה ראדומיר. "מכונית אחת לא תפגוש בדרך!" דיווח בהתלהבות. מילאתי את התיקים בבירות ושוקולד צ'כי לפני חציית הגבול; מתנה למארחים פולניים פוטנציאליים.

מיד לאחר הגבול עצרתי לארוחת צהריים בפונדק דרכים. פירוגי ומרק – אוי! כמה התגעגעתי לאוכל הפולני. השינוי בהבעות הפנים לאחר מעבר הגבול מיידי: הפולנים מחייכים יותר משכניהם הצ'כים, ידידותיים יותר ומתלהבים מכל מילה משובשת שאני מוציא מהפה.

עוד כמה קילומטרים רכיבה – ו"קראק" חזק נשמע. הסתכלתי אחורה – אחת מחוליות השרשרת זזה מהמקום. הפכתי את האופניים, הוצאתי כלים מהתיק והתחלתי לתקן.

הידיים שלי נצבעו שחור עד המרפק, ושלושה פולנים שישבו בחצר ביתם, השקיפו עלי הצביעו וצחקו. שאלתי אם אפשר להתנקות – והם הסבירו שאין להם ממש מים; כלומר יש – הם מוציאים אותם מבאר והם צלולים וטעימים, אבל חבל לבזבז אותם על מקלחת.

בסוף הפנו אותי למסעדה קילומטר קדימה, ואמרו שאומר לבעלים שהם שלחו אותי. "הוא אפילו מדבר גרמנית!" דיווחו לי. אני שונא כשטועים בי לגרמני; זה קרה בממוצע פעמיים ביום במהלך הטיול.

———————

ואז, ארבעים קילומטר לתוך פולין, פגשתי את קאשה – היא בדיוק חזרה עם חלב טרי מהכפר של סבתא שלה. היא בת 24, לומדת אדריכלות בורוצלב אבל עכשיו לוקחת שנה הפסקה ואין לה מושג מה תעשה. היא ג'ינג'ית אמיתית, וחולמת על אירלנד, "אולי אמצא כרטיסי טיסה זולים".

הוזמנתי לבית הוריה לשתות כמה בירות.

קאשה שאלה מה התוכניות שלי ליומיים הקרובים ואמרתי שאין לי. היא שאלה איפה אשן ואמרתי שאין לי מושג. היא הציעה שאשאר אצלה יומיים ונטייל ביחד בהרים, אבל אמרתי שאני רוצה להתקדם לכיוון ורוצלאב.

אז היא הביאה מפה והתחילה לטוות תוכנית. בסוף הוסכם שנעלה מחר את האופניים על האוטו שלה, וניסע לראות את טפליצה (Teplice): פארק לאומי מפורסם בהרים. רגע אחרי ההחלטה נפלה עלי תשישות היום, לקחתי עוד שלוק בירה ונפלתי למיטה מוקדם מהצפוי..

——————–
פארק לאומי טפליצה (Adršpach-Teplice Rocks) תפס את תשומת ליבה של קאשה, חובבת ספורט אקסטרים, בגלל קפיצות-סלעים.

מה זה קפיצות סלעים? "ספורט" חדש יחסית ומסוכן מאד, בו אנשים מדלגים מסלע ענק אחד לשני. מה יש בטפליצה? סלעי חול ענקיים בגובה עשרות עד מאות מטרים. הללו מזדקרים מהקרקע משום מקום ומתנשאים עד השמיים. A match made in heaven!

על חלקם טיפסנו בסולמות קבועים בסלע. על אחרים קאשה עלתה במהירות, אוחזת בזיזים, עד הפסגה ודילגה ביניהם. קיבלתי פחד גבהים מלהסתכל על הארנבת האנושית.

אמורים לשלם כסף בכניסה לטפליצה, אבל מעשית הפארק לא מגודר ויש דרכים להסתנן אליו. אסור לסטות ממסלולי ההליכה המסומנים, אבל הרבה מהצ'כים לא שמים על כך ופשוט שוטטנו להיכן שרצינו.

טיפסנו ודילגנו המון, ובסוף שרירי הרגליים שלי עייפו יותר מאשר אחרי יום רכיבה.

הזמנתי את קאשה לארוחה בעיר ליד הכפר, ואז נפרדנו.

——————-
זה כבר כמעט סוף המסלול: דיוושתי עד לנובה רודה (nowe ruda) ולנתי במלון שנראה כמו טירה במעלה גבעה שם. הייתי הלקוח היחיד עם שלוש חדרניות צעירות פולניות, וקיבלתי המון יחס.

יום אחרי זה התחיל גשם זלעפות. לבשתי את בגדי הגשם – פעם יחידה בטיול – ורכבתי יום זועף לכיוון ורוצלב. לא קרו בו הרבה דברים: בעיקר נרטבתי המון ונזהרתי ממכוניות בכביש החלקלק.

בורוצלב התארחתי אצל ענבל – ידידה ותיקה מישראל שבילתה שם כמה חודשים. יום אחרי זה, מוקדם בבוקר, עליתי על רכבת לורשה. אחת מהערים האהובות עלי בעולם, והתחנה האחרונה בהחלט בטיול.