גיקדום 20.01.2013: איפה שבלשי ערפדים וגיבורי קומיקס בני מיעוטים יוצאים לסיבוב במכונית אוטומטית למוזיאון המתמטיקה
שנה חדשה – גיקדום חדש. בואו נצלול לאייטמים.
[גלריית יצירות התעתועים הפנטסטיות, תרתי משמע, של Ransom & Mitchell מלאה בסוריאליזם מרהיב]
1. ה-Google Car, המכונית האוטומטית, עוד לא קיימת. אבל זה לא מפריע לקליפורניה להיות המדינה השלישית בארה"ב לתת אישור חוקי למכוניות אוטומטיות לעלות על הכביש! מישהו שם מעדיף הייפ על פני בטיחות.
אגב, חייזר שיקלע לעולמנו ויראה את מוצרי גוגל, google-glasses, google-mail, google-car, לא ידמיין שמדובר בחברה שמתיימרת להיות יצירתית. זה עידן מוזר בו חברה לטיפול במידע נחשבת לדבר הכי מגניב בשוק.
2. לכל אחד יש את סיפור המאבק הדרמטי שלו ברעש. קחו אותי למשל. אני סובל מאוטו-היפסטר כל שתיים בלילה, שיכורים עם גיטרה ברחוב בין ארבע לשש לפנות בוקר, ומסיבה בלתי פוסקת בפארק ליד ממאי ועד סוף אוגוסט. מה זה אומר בעצם? שאני ישן עם אטמי אוזניים שבעים אחוז מהזמן.
יש כיום כבר מוצרי "פריצת רעש". כל מיני מכשירים מוזרים שאמורים להשאיר את הדירה שלך שקטה תמיד. בינתיים נראה שהם יעילים כמו תכשירים נגד התקרחות. שאלה תמימה בסלאשדוט הביאה לדיון מעמיק בהם.
3. הנה נעלמו שלוש שעות מחיי. פרס AAAS Kavli לעיתונאות מדעית הוענק בנובמבר. בין הזוכים: כתבות על אבולוציה אורבנית מהירה של בעלי חיים בניו-יורק, זייפן מאמרים שיטתי ותוכנית רדיו על מצב האנרגיה האטומית אחרי פוקושימה. יש עוד בלינק!
[אחיינו של אנדרו (שם אמיתי. שם בדוי שמור במערכת) חשק במערכת הנינטנדו שלו. אנדרו החליט שסתם נינטנדו זה משעמם והכין עבורו את המערכת שבתמונה. סטים פאנק נינטנדו!]
4. טיטאן, הירח הגדול ביותר של שבתאי, הוא גם הגוף הדומה ביותר לכדור הארץ במערכת השמש. יש לו אטמוספירה עבה, והוא מלא בנהרות, ימים ואגמים. למרות שאלו מלאים בפחמימן נוזלי ולא במים.
האם זה יעד המחקר הבא של האנושות? צוות ספרדי חושב שכן, ומתכנן לשם כך סייר שיחקור את אגמי הירח, יחפש שם סימני חיים, וישמיד אותם לפני שהם יהיו מפותחים מדי ויכריזו מלחמה על האנושות (סתם סתם).
הסייר המוצע הוא בעצם סירה מתוחכמת, ואפילו נבנה כבר אבטיפוס של סייר ימי באריזונה. כך שהבעיה היחידה היא שטרם שלחנו אי פעם סיירים לשבתאי, וספק אם נאסא או סוכנות החלל האירופאית יצאו להרפתקאה כזאת בקרוב.
5. לגו תמיד רלוונטי. יש טרנד שלם של שחזור סרטים או אירועים מפורסמים בלגו. כבר לא ברור אם אנו חברה אנושית שחולמת להיות עשויה מלגו, או חלום אנושי של חברה לגואית?
אמן הלגו XXxOPRIMExXX – דברו על כינוי קלישאתי, העלה ב – 2010 גירסת לגו לדוקטור סטריינג' לאב ליוטיוב. רק עכשיו הסירה יוטיוב את החסימה שלה לגירסא – לאחר שהבחור הוריד שתי סצינות שהיוו הפרת זכויות יוצרים.
עשר דקות צפייה בסה"כ. הצופה הממוזל מצופה לכתוב ביקורת אורח לבלוג.
[עירבוב ארבעת מפלצות סרטי האימה הקלאסיות. מקור]
6. ב – 2007 עבר חוק דרקוני המחייב חבישת קסדה בזמן רכיבה על אופניים. הרוכבים, כמו גם רשויות האכיפה, התעלמו ממנו לגמרי – ובשלב מסוים הוא או בוטל, או נשכח או סתם נעשה לא רלוונטי.
אז בואו נעלה שוב את טיעוני הכן-קסדה, לא-קסדה. מחד, אין ספק שאם נופלים על הראש אז עדיפה קסדה. מאידך, הסיכוי ליפול על הראש ברכיבה עירונית הוא אפסי, ויש רבים שקסדה מסרבלת להם את פרוצדורת הרכיבה.
בסלאשדוט מסכמים את זה יפה – בעיקר כי הם לוקחים את הצד שלי.
7. יובל נאמן נשאל פעם לגבי דעתו על מפגש עם חוצנים. כתשובה, אמר שסטטיסטית הגיוני שהתקיימו תרבויות אחרות ברחבי הגלקסיה. אך היות ואיננו יודעים מהו זמן הקיום הממוצע של תרבות, לא ניתן להעריך אם הללו התקיימו מספיק זמן כדי שנזכה להיתקל בהן.
הפיזיקאי פרימן דייסון עסק בזמן קיומה של תרבות בשנות השישים. לטענתו, כל תרבות בייקום תסיים בסופו של דבר את המשאבים על כוכב הבית שלה. איך פותרים בעיה זאת? דייסון הסיק שהתרבויות חייבות להקיף את הכוכב שלהם במעין כדור המורכב מקולטנים, שאמורים לקלוט את כל האנרגיה שהכוכב פולט לצורך שימוש חוזר. מיחזור מושלם. קוראים לזה כדורי דייסון.
יש המון הנחות ו"אם" בתיאוריה הזאת, אבל זה לא הפריע לכך שלאחרונה הושק פרוייקט של שנתיים שמחפש בייקום כדורי דייסון כאלה.
[איור כריכת Warlors of Mars מספר 32 של ג'ו ג'וסקו]
8. מדי פעם זולגים לפה ספרי ז'אנר שלא מגיע להם פוסט משלהם. Already Dead, הראשון בסדרת בלש הערפדים ג'ו פיט, הוא בדיוק כזה. זאת למרות שאנשים שאני מעריך את טעמם חשבו שהוא מעולה.
אז ג'ו פיט הוא ערפד. וגם בלש. בניו יורק. ניו-יורק של ג'ו פיט היא מקום די אלים. העיר מחולקת לאיזורי שליטה של שבטי הערפדים השונים. ג'ו, איש ייחודי כמוהו, לא שייך לאף שבט, ורק עסוק בלקבל מכות מכולם.
מפה לשם מתפרצת מגיפה זומבים בסביבה של ג'ו, וגם ילדה אחת עשירה נעלמת. כמובן שהדברים האלה מתגלים כקשורים אחד לשני, בדרך חולנית משהו שמערבת אלף ואחת סטיות.
אז בלש יש? יש. אלימות יש? יאפ. מה קיבלנו? ספר מתח מהסוג הישן שמתרחש בניו יורק. זה שהגיבור ערפד רלוונטי כמו קליפת השום. אז במקום להיות רעב הוא צמא לדם. ייפי-קאי-יאי. לא סבלתי, אך גם לא התמוגגתי.
9. Gravity Falls, סדרת אנימציה חדשה, היא דוגמא נוספת ליצירות דור האייטיז. המון נוסטלגיה למשחקי מחשב ואגדות אורבניות של לפני 20-30 שנה משולבים בהומור מודע לעצמו. צעד נוסף בסדרת היצירות שכוללת את קומיוניטי וראלף ההורס.
אם אין לכם זמן לכל הסידרה, ובינינו – למי יש? – תסתפקו בפרק העשירי. מחווה מלאת אהבה למשחקי מכות כגון סטריט-פייטר. הנהו לצפייה ישירה.
10. הכיור בצורת פנטגון, המספר פאי כתוב על הרצפה והעמודים הם היפרבולואידים. איפה אני? או בחדש של טים ברטון, או – יותר סביר – במוזיאון המתמטיקה החדש בניו יורק. MoMath הם קוראים לו, והוא נמצא ליד ה – MoSex. זה קומפלימנט או עלבון?
בניו יורק טיימס יש כתבה בסגנון אכלו-לי-שתו-לי על כמה קשה לבנות מוזיאון מעניין למתמטיקה. אבל נראה שב – Momath עשו עבודה לא רעה. אופניים עם גלגלים מרובעים? יש. רכבת שקופה שנעה על איצטרובלים בתוך שוקת? יש. מממממ, אני עדיין לא משוכנע שזה לא החדש של ברטון..
11. בני כמה אתם? אני כבר לא צעיר, וכשהתחלתי להשתמש בתקשורת מחשבים עוד לא היה אינטרנט. היו BBS-ים. שזה אומר שאנשים פרטיים נתנו לזרים להתקשר ישירות עם הטלפון למחשב שלהם ולעשות שם כל מיני פעולות. הרבה מהפעולות כללו החלפת משחקים ותוכנות. אבל הרבה גם כלל אינטרקציה חברתית של גיקים. ע"ע אולטינט.
מה שהזכיר לי את זה הוא משחק ההרפתקאות Guilded Youth. משחק הרפתקאות מבוסס טקסט על גנב בן 14, שמנסה לבצע קווסט אגדי בעזרת חברים מ – BBS-ים באיזור.
אני לא שולח אתכם לשחק במשחק; זו פעילות שדורשת המון זמן. אבל כן מאיץ לנסות לעבוד איתו חמש דקות. רק כדי להבין את ההרגשה של משחק טקסטואלי, ואת הרגשת הבי.בי.אסים של פעם.
12. גם שלושים שנה לאחר עידן קונסולות המשחקים הקלאסיות: האטארי 2600, נינטנדו וסגה הראשונים, עדיין מתגלים משחקים חדשים שיצאו אליהם!
עכשיו, באטארי 2600 זה לא כל כך מפליא. בניגוד לשאר המערכות, לא היה צריך רשיון מיוחד כדי ליצור משחקים לאטארי. כל אחד עם חוש בסיסי לתכנות יכל לכתוב משחק, ואכן, כל אחד כתב. כאילו, היו דגני בוקר שנכתבו משחקי אטארי במיוחד עבורם.
מהעותק היחיד של פיינל פנטזי 2 באנגלית לנינטנדו, ועד משחקי למידה שהופצו רק לבתי ספר לפלייסטיישן. הכתבה על משחקי מחשב נדירים מרתקת.
13. Storyverse הוא לא מנוע חיפוש לספרים, אלא מנוע חיפוש לדברים שמוזכרים בספרים. נגיד, אם תחפשו את הארי פוטר אז תקבלו הוראות מדוקדקות איך להגיע לרציף תשע ושלושה רבעים (סתם סתם).
לא מבינים? אתן לרפובליקה הספרתית לעשות את עבודה ההסברה בשבילי.
14. שבעים שנה. זה הזמן שצריך לעבור מזמן פטירתו של אמן ועד שיצירותיו הופכות לנחלת הציבור. שבעים שנה מבטיחות שאלא אם קוראים לך 'ארתור קונן דויל' או 'ז'ול וורן', אז הציבור ישכח אותך כנראה לגמרי. חוץ מזה 'שבעים' הוא מספר שרירותי חסר כל הגיון. אני בעד להחליף אותו במשהו יותר אסתטי כמו פאי.
קבלו את כיתת 2013! אמנים שזכויות היוצרים שלהם פגו השנה – מה שאומר שהם נפטרו בשנת 1943. בין המאושרים: סופר פולני, פילוסופית גרמניה ושניים מחלוצי האנתרופולוגיה. רשימה מלאה ומידע על כל אחד יש פה.
15. מה לקומיקס ולמיעוטים? סופרמן, באטמן ושות' הם כולם גברים קוקניים אנגלו-סקסים לבנים. אבל אלו דמויות שנוצרות לפני 50-80 שנה. מה כבר אפשר לצפות מעולם הערכים של אז?
סדרה של שבע כתבות על מיעוטים בקומיקס החלה לרוץ בשבוע שעבר. הקונספט שלהם מעולה: רשימות top-10 לשלל נושאי מיעוטים. בינתיים עלו עשרת הדמויות עם המגבלויות בקומיקס ועשרת הדמויות הלא-לבנות (כולל הפתעה במקום השני). מתי יבואו היהודים?
6. אני יודעת שזה טיעון שפונה לרגש, ולפיכך בעייתי, אבל מה לעשות, קצת קשה לי להיות רציונלית בעניין הזה.
לפני שנה ומשהו בן דוד שלי עבר תאונת אופניים בלוס אנג'לס (שם הוא עבד על פוסטדוק במשהו קוואנטומי מסובך להפליא). מישהו במכונית חונה פתח את הדלת בדיוק מולו, ואו שהוא התנגש בה או שהוא ניסה לסטות הצידה כדי לא להתנגש בה, אבל התוצאה הסופית היא שהוא עף לכביש. הוא עדיין משתקם מפגיעת הראש המפושטת שהוא חטף – אבל אם לא היה חובש קסדה, הוא היה *מת*.
האם זה מצדיק חקיקה? אני לא יודעת. אבל לדעתי האישית זה לכל הפחות מצדיק עידוד אינטנסיבי לחבוש קסדה. גם אם תאונות שכוללות פגיעה בראש הן נדירות, נראה לי שטפשי להתעלם מהאפשרות הזו.
15. ובפינת הקטנוניות בע"מ: קוקניים?! אני מנסה לחשוב למה עוד יכולת להתכוון, אבל קוקניים הם בטוח לא. אם כי באטמן קוקני עשוי להיות עניין משעשע למדי.
Roight, guvnor, you be'er scarpa 'fore I kick you cobbler, knowhaImean
6. כמו שאמרתי: אין ספק שיש תאונות בהן חבישת קסדה מצילה. זה נכון כמובן גם להולכי רגל – אבל אף אחד לא בעד לעודד הולכי רגל לחבוש קסדה. אני מקווה.
הטיעון הזה בעייתי כי הוא לא רואה את התמונה הגדולה. כמה תאונות כאלה יש? האם יש תאונות שנגרמות בגלל שחובשי קסדה פחות זהירים כי הם מרגישים בטוחים יותר? האם חבישת קסדה מקטינה את מספר הרוכבים וכך פוגעת בבריאות? זה פתח לדיון ארוך בו אף אחד לא יצא כמובן צודק\מנצח. אני אישית הייתי מקטין פי מליון את כמות הרכיבה שלי לו הייתי מחוייב בקסדה – וזה היה פוגע לי בלי שום ספק בבריאות.
15. התכוונתי אנגלו-סאקסים. אתקן ברגע שאהיה ליד מחשב נורמאלי.. (אם כי הטעות יצאה מצחיקה, חייבת להודות!)
נו, כמו שאמרתי, אני יודעת מראש שזה טיעון בעייתי, ופשוט קשה לי להיות רציונלית בעניין הזה.
מה שכן, זה לא בדיוק אותו דבר כמו הולכי רגל – קודם כל, כי אופניים מטבעם חולקים את אותו 'שטח מחיה' כמו מכוניות, בעוד שלהולכי רגל לרוב מוקצה שטח שמוגן מכלי רכב אחרים, וגם (טיעון שקצת יותר קשה לי לנסח ואני בעצם לא יודעת אם הוא נכון או אינטואיציה מוטעה) כי אופניים הם בכל זאת מכונה שמאפשרת תנועה במהירות גבוהה יחסית, ולכן כעקרון עלולים לגרום תאונה יותר מאשר סתם הליכה ברגל.
אגב, אולי להכריח הולכי רגל לחבוש קסדה זה לא הגיוני, אבל כן יש חוקים שנועדו לשמור על הבטיחות של הולכי רגל – למשל איסור לחצות כביש שלא במעבר חציה.
ובחיאת, תחבוש קסדה.
טוב, זה היה די כבד, נעבור למשהו מעניין יותר:
אה, אנגלוסקסים, זה הגיוני יותר. אבל אכן באטמן קוקני נורא מצחיק אותי (למרות שקצת פיקששתי את הציטוט שהמצאתי לו, ניסיתי לעבור על רשימות סלנג-חרוזים ובסוף התבלבלתי). חיפשתי בגוגל לראות אם הרעיון הצחיק גם אחרים, ומצאתי בעיקר את זה: http://www.smbc-comics.com/index.php?db=comics&id=2604#comic
ודיווחים על ויג'ילנטה בריטי כלשהו שמתייחסים אליו כאל 'באטמן קוקני' (אני חושבת שהחביבה עליי עד כה היא זו: https://twitter.com/Gubbstalker/statuses/246537475705679872 פשוט כי היא כמעט חסרת-פשר בלי ההקשר). שמישהו יטפל בזה!
זה מחמיא שאת דואגת לי : ). אבל ספציפית אצלי לקסדה יש השפעה מטרידה: היא מפריעה לי לסובב את הראש לצדדים (כדי לראות מה יש מאחורי). בתכל'ס אני די בטוח שהסיכוי שלי לא לעשות תאונות הרבה יותר גדול בלעדיה.
לול על הלינקים! האם יש גיבור בריטי לאומי? אולי V?
בתור לא-רוכבת-אופניים, אסמוך על הידע שלך כרוכב אופניים על מה שעדיף בשבילך. 🙂
ואני כ"כ כ"כ לא מבינה בקומיקס. נשמע לי הגיוני שיהיה גיבור בריטי לאומי כלשהו (ולו בעקבות נסיון ליצור אחד באופן מלאכותי, כמו שלקנדה היה את קפטן קנדה וכאלה), אבל אין לי מושג.
V נחשב גיבור, בעצם? הוא מין אנטי-גיבור די קיצוני, לא?
אז ניסיתי לחפש…
גיגלתי list of British superheroes, בתקווה שתהיה פשוט רשימה כזו בוויקיפדיה. לא מצאתי, אבל יש כמה מקורות אחרים, כמו שיחת הפורום כאן, שמעל כל מיני שמות שאני לא מכירה: http://www.sffchronicles.co.uk/forum/24256-british-superheroes.html
או הדף הזה: http://www.internationalhero.co.uk/e/earlyuk.htm
אבל מה שהכי שעשע אותי היה הקטגוריה 'בריטי' ב-DC, כי אמנם לא עברתי על כל העמודים, אבל אם הולכים לפי העמוד הראשון, זה בעיקר אלפרד מבאטמן, ועוד קצת אלפרד, ולקינוח אלפרד: http://dc.wikia.com/wiki/Category:British
תראי, V נלחם בממשלה טוטאליטרית קיצונית. הוא רוצח חסר מצפון כמו דקסטר, אלא יותר פאנישר כזה. להגדרתי הוא גיבור – עד כמה שמישהו יכול להיות גיבור בעתיד דיסטופי קיצוני כזה..
טוב, אני ממש לא מכירה קומיקס, אז קשה לי לומר. פשוט כשאומרים 'גיבור לאומי' אני מדמיינת מישהו שהוא יותר כמו סופרמן או קפטן אמריקה מאשר V או פאנישר (או אפילו באטמן).
בכל אופן, ניסיתי קצת לעשות חיפוש, אבל ההודעה שבה כתבתי את תוצאותיו ככל הנראה נבלעה במסנן הספאם בגלל הקישורים שהיו בה… חששתי שזה יקרה אז שמרתי את הטקסט איפשהו, אם אתה לא יכול לשחזר צגיד לי ואכתוב אותה שוב. זה היה די משעשע.
והנה התגובה שלך חזרה!
הבריטים הם כנראה אנשים פנטזיה. שם יש להם אלפי גיבורים לאומיים. למרות שאני עדיין מופתע מהיעדר תעשיית קומיקס שם (בהשוואה לקומיקסאים הבריטיים שעובדים בארה"ב..)