המדף הז'אנרי: גני הירח – ספר הנופלים של מאלאזן #1 – סטיבן אריקסון

יש בעולם שתי סדרות פנטזיה שמנות שמתבלטות מעל השאר. שתיהן מכילות אלפי עמודים, מאות דמויות, מקומות, אירועים ועולם מפורט ביותר. לשתיהן יש קהל אוהדים מבוגר ואינטיליגנטי שיכול להסביר, בדיוק מנומק, למה הן הדבר הכי טוב שנכתב אי פעם.

שתיהן כמובן גם לא מושלמות, כי מי יכול לכתוב יותר מ – 5,000 עמודים ללא פגם?

הראשונה, והמהוללת יותר היא שיר של קרח ואש – או 'משחק המלכים' בשמה הטלוויזיוני. נראה לי שאין גיק שלא שמע עליה.

השניה, והקצת יותר "סודית", היא ספר הנופלים של מאלאזן. סדרה שהמעריצים שלה מתייחסים לשיר של קרח ואש כמו אל ספר ילדים קליל. יצאו עשרה ספרים בסידרה שמספרים את הסיפור העיקרי, פלוס חמישה נוספים שמרחיבים את העולם. הספר האחרון, העשירי בסידרה, יצא שנה שעברה. אומרים שהוא יצירת מופת.

——————————
יש גם עלילה.

היא מתחילה בדיוק בעיצומו של סיפור מלחמה אפי, וב 200-300 העמודים הראשונים לא הבנתי מה קורה שם.

הסיפור מתמקד רובו בסיפור הרחבת כיבושיה של אימפריית מאלאזן. זוהי פנטזיה צבאית, אין ספק. שתי ערים חופשיות נשארו ביבשת,  חיוורון ודארוג'היסטן. הקיסרית לאסון שולחת את יחידת העלית שלה, שורפי הגשרים, כדי שיכבשו אותן. תסלחו לי שלא ארחיב יותר, באמת שאין טעם.

כבר בעמודים הראשונים יש קרב קוסמים ענק, חוטפי גופות, בובות מדברות(!), מאות אלים ופחות או יותר מליוני דמויות שלא ברור מה הן רוצות מהחיים. באיזור העמוד המאה הלכתי וקראתי את הביקורת המצוינת של גלי שעשתה לי סדר בבלאגן העלילתי. מומלץ.

רק בעמוד ה – 300 התחלתי להינות מהספר. אני זוכר את המספר כי עד אז חשבתי שמשהו לא בסדר איתי. מתוך 650 הספר היו איזה חמישים שממש נהניתי מהם, שלוש מאות שהיו בסדר, ושלוש מאות שסחבתי. נשמע מייאש, אה?

אז מסתבר שהכל בסדר איתי. רוב האנשים לא ממש נהנים מגני הירח. הוא נחשב לספר הגרוע בסדרה, שצריך לצלוח בשביל להינות מהשאר. שמעתי שהשני מצוין, ושרק בשלישי מבינים שמדובר ביצירת מופת של ממש.

אם תשאלו אותי, זה שסטיבן אריקסון זורק את הקורא לאמצעיתה של עלילה אפית בלי הסברים והנחיות זו לא חוכמה גדולה. כל כך יכול להתחיל יצירה מהאמצע. זה לא מאתגר, אלא סתם מעצבן.

הדבר הגדול בסדרת מאלאזן היא התכנון המפורט שלה. היא מבוססת על עולם משחקי תפקידים שפותח החל מ – 1982(!). עשרת הספרים, כמה מאות עמודים בכל אחד, פורסמו ב – 13 שנה. הם כוללים מאות חוטי עלילה שנשזרים אחד בשני, חוזרים בספרים מתקדמים ובסופו של דבר אשכרה מתכנסים.

אמשיך בקרוב לספר השני של מאלאזן. לא בגלל שנהניתי יותר מדי מהראשון, אלא בגלל שאני מאמין לכל אלה שאומרים שהסידרה מתפתחת ליצירת מופת חסרת תקדים.