המדף הז'אנרי: כנס העתידנים
שמעתי שארי פולמן עומד לביים סרט ע"פ קונגרס העתידנים, וזה הכניס אותי לדילמה. קונגרס העתידנים הוא ספר מד"ב של הסופר הפולני המהולל סטינסלב לם. כיצד ייתכן שחובב מד"ב כמוני לא יקרא את הספר לפני הסרט? ולו רק כדי לספר לכולם שהספר יותר טוב?
הלכתי וקראתי.
איון טיכי, אסטרונאוט, מוזמן לכנס עתידנות שנערך במלון הילטון קוסטה ריקה בעל 106 הקומות. מהקומה המאה הוא יכול לראות את תחתית ענן הפיח שמכסה את העיר.
הכנס עובר ללא אירועים מיוחדים: אנשים זורקים עגבניות על הנציג האמריקאי; מאבטחיו מחוררים בכדורים הודי שרק רצה להוציא ממחטה לקנח את האף (וגם את ששת האנשים שעמדו לידו – טעות מצערת, אך מובנת). הברמן בבר עוצר פיגוע התאבדות בנונשלנטיות של רב-משרתים בריטי.
איש מהנוכחים לא מתרגש. ככה זה כשיש תשעים מליארד אנשים בעולם. הדברים נעשים מוזרים כשטיכי שותה בטעות מים מהברז, ומגלה שיש בהם סמי אהבה. מפה הסיפור עובר לעתיד דיסוטופי מלא סמים שאפילו פיליפ ק' דיק לא היה מכניס לגוף.
בעולם הסובל מפיצוץ אוכלסין אי אפשר לספק את המאווים של כולם, ולכן אנשים מקבלים תחליפים כימיים. רוצה טלוויזיה? בעסה. אבל מה דעתך על סמטלויזייה? כדור הזייה שיגרום לך לחשוב שמולך ניצב מסך משוכלל בעל מאתיים אינץ'?
כנס העתידנים הוא ספר שצריך לקרוא יותר מפעם אחת. בזה הוא מזכיר לי סרטים של מונטי פייטון: הכיף האמיתי מתחיל רק מהפעם השניה. זוהי סאטירה מאד ברורה שיוצאת כנגד אלף ואחד דברים, ובעיקר נגד שלטון שמנסה לשכנע ציבור שחרא זה זהב. לא פלא שהספר נכתב בתקופת הקומוניזם.
בכל שורה בספר תמצאו רעיון חדש, שתי בדיחות נונסנס – ושלוש מילים מומצאות. זה אחד החסרונות הגדולים של התרגום. פולנית היא שפה שכאילו נבראה למשחקי מילים, וברור לי שקשה לתרגם את אלו לעברית. אני בטוח שמילים כמו 'דיטופריה', 'טעונונים' ו'טהרונים' יפילו כל דובר פולנית לרצפה מרוב צחוק. בעברית הם השאירו אותי בעיקר משתאה.
זהו ספר מוזר מאד, שהעיקר בו היא בטח לא העלילה. גם לא הביקורת החברתית, שדי ברורה החל מהעמוד השני. אחרי זה מתרכזים בהמצאות. בדמיון חסר המעצורים של לם – ובעיקר בכך שזהו ספר נורא, נורא מצחיק.
[תמונה מהסרט העתידי]
די ברור שאי אפשר לעבד את הספר במדויק לקולנוע. לכן לא מפתיע שתקציר הסרט של פולמן שונה לחלוטין: "שחקנית מתבגרת מקבלת עבודה אחרונה בהחלט, אבל תוצאות החלטה זו מפתיעות אותה". רוצה לאמר, שום קשר לעלילה המקורית.
אבל חוסר הקשר הזה לא מפריע לי. כנס העתידנים, כאמור, הוא לא ספר שמתרכז בעלילה. העיקר זה העולם וההומור. אם פולמן יצליח להעביר איכשהו את שני אלו בצורה אמינה, אז בהחלט שלא יהיה איכפת לי אם הגיבור הוא אסטרונאוט עתידן או שחקנית מתבגרת. אפילו לא קצת.
[כנס העתידנים. 149 עמודים. נקרא בעברית]
יו יו, ניימן, מה נישמע?
לצערי, אני מלא ספקות לגבי היכולת שלו [ארי פולמן] להעביר משהו מהספר. אתה מסוגל לדמיין את הסרט בלי איון טיכי? רק בגלל השם שווה ליצור סרט עליו 🙂
אבל מה הסיבה לכתוב עלילה חלופית למה שקיים? אמנם הספר מצחיק, אבל, לטעמי, מה שמשמעותי בו הוא הביקורת החברתית.
בנוסף, אני לא חסיד של השילוב של אנימציה והסרט הרגיל. למרות שטרנטינו עשה את זה בצורה מעניינת [ב"להרוג את ביל"], יש לי בעיה אישית: אני לא מתרגש מאנימציה, כי חסרה לי הבעת הרגשות שמעבירים השחקנים המצולמים.
אני תוהה מתי יהיה מקצוע ראוי לשמו כמו "עתידנות"??? ואיזה תואר צריך לעשות בשביל זה.
מקווה לא להיות שייך ל"רוגלנים" 🙂
גוטס שבאס,
בן.
אבל הביקורת החברתית בו ברורה לגמרי! לא? אפשר היה לסכם אותה בשני משפטים. זה ההומור המבריק שעושה את הספר מה שהוא.
אין לי מושג בשביל מה צריך עלילה חילופית. בטח כי הוא רצה למצוא תפקיד ראשי לרובין רייט ובספר המקורי אין את זה. א-בל: גם די ברור לי שאי אפשר לעשות סרט טוב ולהישאר נאמן למקור. כך שלפחות מזה אני אופטימי.
אגב אנימציה – אין בכנס העתידנים יותר מדי רגשות להעביר…
כן, צודק, לא יודע מאיפה באתי עם האובר-ביקורתיות הזאת על הצהריים.
נחזור לדבר על זה אחרי שייצא הסרט.
דרך אגב, אם כבר עסקינן בספרים ועיבודם לקולנוע. אני מאלו שכן אהבו את חולית של דוויד "דיוויד" לינץ'. אז אולי גם פה זה יהיה שיחוק של פולמן.
שביזות יום שבת בצהריים? ; )
אני, וזה מאד מביש לאמר, לא ראיתי מעולם את חולית של לינץ'. ואני חייב לאמר שרוב מי שכן ראה לא עודד אותי ללכת לראות..
אני מאלה שחושבים שחולית הוא סרט מופתי, לא פחות. מצד שני, אני גם חושב ש Until the end of the world הוא גם סרט מרתק ולא רק מתחרה לגיטימי על תואר הפסקול המשובח אי פעם, אז לא בטוח שאני מייצג.