המדף הז'אנרי: The Skylark of Space – דוק סמית'

א.א דוק סמית', למרות ש'דוק סמית' בהחלט מספיק למעריצים, הוא אגדת מד"ב. טוענים שהוא המציא את ז'אנר אופרת החלל; ספרי הרפתקאות מלאי אפוס עם ספינות חלל, חייזרים ומפלצות מוזרות.

אם יש ספר בו הומצא הז'אנר הזה, הרי הוא The skylark of Space. הספר הראשון בסידרת סקיילארק. אחת משתי הסדרות המפורסמות של דוק סמית' (יחד עם ספרי העדשאי). לא יכולתי להתחמק מהאמת המרה: חייבים לקרוא אותו לצורך השלמת קלאסיקות! מה גם שאפשר להוריד אותו בחינם מהרשת; זכויות היוצרים עליו כבר פגו.

ד"ר דיק סיטון, גאון לכימיה, מוצא עצמו מתוסכל מאד. הרגע גילה את הכוח האטומי ואף אחד לא מאמין לו! ב – 1919 עוד שייכו את הכוח האטומי לכימאיים. אבל יש שני אנשים שכן מקבלים את התגלית.

האחד הוא חברו הטוב ביותר מרטין. הוא גם במקרה מולטי-מליונר ופלייבוי כי זה עושה את הסיפור עסיסי. השני הוא ד"ר ריצ'ארד "בלאקי" דוקוויסן (DuQuesne), שהוא במקרה גם מנוול גדול, אדם לוגי עם לב של פחם – והדמות המוצלחת ביותר בסדרה.

מפה לשם הם משתמשים בכוח האטומי המסתורי כדי לבנות חללית, הולכים לאיבוד בין כוכבים, נלחמים במפלצות, פוגשים חייזרים – ואיכשהו חוזרים בשלום הבייתה אחרי המון אקשן ומלא תושיה. אגב, מה זה 'סקיילארק' אתם שואלים? נו, בגלל שעוד לא המציאו את המילה חללית ב – 1919, קרא המחבר 'סקיילארק' לדבר הזה שטס בין כוכבים. מזל שהאנושות לא אימצה את ההמצאה הלשונית.

The Skylark of Space הוא הרפתקאת חלל קלישאתית ביותר. אבל בגלל שהוא ברא את כל הקלישאות האלה, ניתן לסלוח לו. הוא חזרה לימים בהם הגברים היו גברים, הנשים היו צריכות הצלה, וזוגות לא נשואים לא ישנו באותה המיטה כי "מה תגיד גברת ג'ונס?!".

קצת כמו קינוח אמריקאי, הספר מעולה במנות קטנות. את העשרים אחוז הראשונים שלו צלחתי בשניה, נהנה מכל רגע. אחרי זה התחלתי להרגיש את הסכרין בפה וחשבתי לעצמי 'מה, עוד הרפתקאה?'.

למרות שעברו כמעט מאה שנים מאז שיצא הספר, סגנון הכתיבה לא התיישן במיל. מה שכן התיישן, זו השקפת העולם. הספר הוא בבירור סקסיסטי, קפיטליסטי ("נעשה יופי של ביזנס מהסקיילארק דיקי!"), שמרני וקצת גזעני. אם תתקלו ביפני, שלא יהיה לכם ספק לרגע: הוא יהיה מומחה ג'ודו!

אף פעם לא הייתי איש של ספרים חסרי ערך; אני צריך עומק. אף פעם גם לא הייתי איש של ספרי הגות עמוקים; אני צריך אקשן כדי לשמור על עניין. הספרים האהובים עלי הם אלו שמשלבים בין שניהם, ו – The Skylark of Space הוא *לא* אחד מהם. זהו ספר אקשן, מלא דמיון וכתוב מעולה, חסר כל ערך.

קוראים לסגנון הכתיבת של דוק סמית' 'פסאודו-מד"ב'. אם משהו לא מתיישב לו עם העלילה, נגיד – תורת היחסות – הוא פותר זאת ב'נו, זאת תיאוריה! אבל זה שהחללית שלנו טסה מהר ממהירות האור זו עובדה!'. עמוק.

עם זאת, יש מצב שאמשיך לקרוא הלאה את הסידרה. כי אחרי כל הטרוניות, בכל זאת יש כמה רגעים שם שכן אהבתי. ובכל זאת צריך מתישהו ספר שלגמרי מכבה את הראש.

[7 מתוך 10 בסולם איכות. 9 מתוך 10 בסולם כיף]