המדף הז'אנרי: שער – פרדריק פול

פרדריק פול עדיין חי! אלוהים. הוא בן 93(!) בגיל בו רוחות הרפאים של רוב האנשים משוויצות בכמה נינים יש להם, הוא פרסם את הרומן האחרון שלו. לפני שנתיים, גיל 92.

שער הוא אולי היצירה המפורסמת ביותר של פרדריק פול. הוא אחד מהספרים הנדירים האלו שהשיגו דאבל: גם הוגו וגם נבולה. אבל כמו שלמדנו במפגש הראשון של מועדון הקריאה, זה לא מבטיח שאוהב אותו.

אממה, מאד אהבתי את שער. לא, הוא לא ספר ששינה את חיי. הוא כן ספר מעניין, סוחף, כיפי, חכם ומהסוג שגורם לך לאהוב מד"ב. זה הספר הראשון של פרדריק פול שקראתי. בא לי לקרוא עוד, ובפרט, את המשך הסדרה (סדרת ההיצ'י).

שער מתרחש מתישהו בעתיד המאד רחוק. זה אחרי שהאנושות יצאה לכוכבים, וגילתה 'שער' על אחד האסטרואידים.

את השער בנתה תרבות עתיקה בשם היצ'י. הוא סוג של נמל תעופה של ההיצ'י: בשער יש בערך אלף ספינות, שנוסעות למליוני היעדים בגלקסיה שההיצ'י הכירו.

אז מה הבעיה? שלאנושות לא ממש ברור איך פועלת מערכת הניווט של הספינות. על כל ספינה יש כפתור, וכשלוחצים עליו, לא ברור לאיפה הספינה נוסעת. את הבעיה הזאת פותרים בעזרת ניסוי ותהייה: פשוט מנסים. אז מלא מתנדבים נכנסים לספינות ולוחצים על הכפתור. לפעמים הם חוזרים אחרי חודשיים עם מלא ציוד היצ'י ועולם דמוי-ארץ חדש (אז הם מקבלים כסף). לפעמים הם חוזרים חתוכים לחתיכות קטנות – לכו תדעו.

זה סיפורו של רובינט ברודהד, הידוע גם כרובין, רוב, רובי או בוב – תלוי מי מדבר ומה המצב רוח שלו. בוב מיועדנו זוכה בלוטו על כדור הארץ, ומנצל את כספי הזכייה כדי להיכנס לאחד הצוותים בשער.

הספר מתנהל בכמה רבדים. הרובד הראשון הוא חייו של בוב על השער. הוא הטוב ביותר. יש בו כמה טיפוסים קבועים, קזינו, פאב ואווירה כללית של בקו"ם רגע לפני הפינוי.

הרובד השני הוא שיחותיו של בוב בעתיד עם הפסיכולוג הממוחשב שלו: זיגפריד פון שרינק (בלי צחוק). הרובד הזה כולל המון פסיכולוגיה פרוידאינית שכבר ממש לא רלוונטית כיום, ומדגים מה הבעיתיות בלכתוב מד"ב שלא נראה מגוחך אחרי 40 שנה.

'שער' הוא מה שגיקים מכנים סיפור 'חפץ גדול טיפש' (BDO – Big Dumb Object). הספירה של מייקל קריצ'טון למשל. אני מת על הז'אנר הזה. הוא סוג של ז'אנר בלשי מיוחד למד"ב.

שער נפרס יפה מאד. בין הדפים מוחבאים המון סיפורים קטנים על משלחות שיצאו משער ומה קרה להם (קצת בדומה להיסטוריית המשחקים במשחקי הרעב). הדינמיקה של הדמויות פנטסטית. הדמות הראשית קצת מעצבנת, הוא חדל-אישים אגואיסט, אבל זה לא ממש הפריע לי. בעצם, אפילו חיבבתי אותו.

שער הוא דוגמא לאיך לכתוב ספר מד"ב. איך מציגים עולם חדש בלי להיות מעיקים. איך רעיון פשוט אחד יוצר סיפור שלם.

למיטב ידיעתי קשה למצוא את הספר בעברית. אני השגתי כרך מפורק שלו. אם יזדמן לכם אחד ליד תרוצו לקרוא. ואם אתם שולטים באנגלית, הרי שזה מומלץ גם מומלץ. גם ספר טוב וגם קלאסיקת מד"ב.