המדף הז'אנרי: 2312 – קים סטנלי רובינסון

באמצע שנות התשעים פירסם קים סטנלי רובינסון, להלן קיס"ר, את טרילוגיית מאדים. סיפור יישוב הכוכב מאדים ע"י האנושות במאה ה – 21.

קראתי את הטרילוגיה בתחילת שנות האלפיים, והיא השפיעה עלי מאד. לא רק החלום ליישב את מאדים שכבר שנים אני מוכר לכולם. גם כל מיני תובנות ודפוסי התנהגות שאימצתי לעצמי הגיעו מדיאלוגים בין הדמויות בטרילוגיה.

למרות שזאת אחת מהיצירות האהובות עלי אי פעם, חייבים להודות שיש לה בעיות קשות. הדמויות לעיתים מעיקות, הפרטים הטכניים רבים ומיותרים. יש המון מץ שמתחבא בתבן. צריך לסבלנות כדי למצוא אותו.

זוהי פסקת הפתיחה של הביקורת של דידי חנוך על הספר.

גדולתה ומפלתה של טרילוגיית מאדים הצבעוני של רובינסון, אחת הן: שאפתנות. רובינסון שם לו למטרה לתאר את כל, אבל כל, ההיבטים של ישוב מאדים במאה החדשה, החל ביחסי אישות וכלה בפרטי הפרטים של ההליכים הטכניים של פעולת ההארצה.

הוא מה-זה צודק.

אניווי, עברו איזה עשרים שנה וקיס"ר פירסם את 2312. זה סוג של המשך לטרילוגיית מאדים,רק מאתיים שנה קדימה. עכשיו האנושות לא יישבה רק את מאדים, אלא גם את נוגה וצדק ו – אלוהים-ישמור – כוכב חמה! יענו, איפה שלא תתנו לאנשים האלה אדמה הם יקימו יישוב. מטורפים.

כל מה שנאמר על טרילוגיית מאדים נכון גם ל – 2312, רק יותר בגדול. יותר שאפתני, יותר מרשים, יותר טרחני.

אין ממש סיפור חשוב ב – 2312. כלומר, יש סיפור – בלשי אפילו – אבל הוא הושם שם בכוח ומכסה אולי איזה 15-20 אחוז מהספר. יש המון עלילות קטנות באמצע, ויש מלנתלפים-מליון פרטים טכניים על איך כבשנו את החלל ומה עשינו עם כדור הארץ אחרי שכבשנו אותו (ספויילר: הפכנו את תושביו לנברשות! חי חי חי).

חלק מהספר מעולה. בעיקר העלילות הקטנות שעוסקות באנשים מיואשים בצרה. קיס"ר תמיד ידע לכתוב ייאוש אנושי לא פחות טוב מכל אחד אחר. העלילה הבלשית חמודה מינוס כזאת.

ומה עם העיקר? תמונת העולם העתידי האמינה כל כך? אלפי הפרטים הטכניים שמסכמים מחקר בן עשרים שנה של קיס"ר? אה….

יש שיגידו שהיא מרשימה. אלה בטח האנשים שהפכו את הספר למועמד להוגו ובכלל לכל פרס אפשרי השנה. ובאמת, העולם של 2312 כל כך מרשים עד כדי כך שצריך למצוא מילות תואר חדשות בעברית כדי להעביר את ההתפעלות שלי.

מצד שני, הרושם הזה קצת מעצבן. כמה פרטים אפשר לקרוא על חקלאות עתידית ולמי בכלל איכפת? רשימת הקניות האינסופית הזאת, שמכסה כל תחום מדע אפשרי, מרגישה כמו 'אני קים סטנלי רובינסון ואני יודע הכל והא לכם!'.

קשה לי להמליץ לקרוא את 2312. הוא לא ספר כל כך מהנה. קשה גם להמליץ לא לקרוא אותו; הוא ספר מד"ב מרשים בצורה יוצאת דופן, ויש בו כמה קטעים פנטסטיים מבחינה ספרותית. אבל עם כל הרושם הזה, די יבעס אותי אם הספר יזכה השנה בהוגו.

אגב, זה רק אני או ש – 2012 הייתה שנת מד"ב חלשה?