מועדון הקריאה נזקק לעזרת הקוראים! ראש בראש: קוני ויליס מול רוברט צ'רלס וילסון

אז איפה היינו? אה כן. המפגש השני של מועדון הקריאה היה כבר לפני כמעט שבועיים. מה שאומר שצריך לבחור ספר למפגש החמישי. זוכרים? הרשימה היא תמיד לשלושה ספרים קדימה.

למה להפיל את נטל הבחירה על כתפי השבריריות כשאפשר לשתף בכך את הקוראים? לאחר לבטים כבדים הוחלט ללכת על משהו מוכר. הבחירה הצטמצמה לשני ספרים: ג'וליאן קומסטוק של רוברט צ'רלס וילסון מול Blackout/All Clear של קוני ויליס. שניים מאהובי הקהל הישראלי. בואו נשווה ביניהם ראש בראש.

דעת הקהל, בתגובות, במייל או באמצעי המדיה החברתית, תבורך.

ג'וליאן קומסטוק – רוברט צ'רלס וילסון

[ביקורת מבלי פאניקה]

המפגש החמישי יהיה בראשון לדצמבר 2013. זו תהיה ההזדמנות האחרונה לבחור ספר מ – 2009, היות וחוקי מועדון הקריאה קובעים שמותר לבחור ספרים מקסימום חמש שנים אחורה. אפילו בעל הבלוג לא מעל החוקים.

ו… 2009 היא בדיוק השנה בה יצא ג'וליאן קומסטוק! ספרו המועמד להוגו של רוברט צ'רלס וילסון. הספר אפילו יצא בתרגום לעברית בהוצאת גרף ב – 2011. יש פה הזדמנות לעשות היסטוריה קטנה: הספר הראשון בעברית בו דנים במועדון הקריאה.

רוברט צ'רלס וילסון – למה כותבים "צ'רלס" בלי 'א' לא אדע – פרץ לחיינו ב – 2005. איך? אז הוציאה הוצאת גרף את ספרו הראשון בעברית: הכרונוליתים. הספר כיכב בפורומי המד"ב השונים. אנשים עפו עליו לגמרי. אני? טרם קראתי אותו. למרות שהוא מחכה לי על המדף כבר כמעט שנה.

ב – 2006: היסטוריה מקומית קטנה. 'סחרור' של וילסון מתורגם לעברית זמן קצרצר לאחר יציאתו באנגלית. מאוחר יותר באותה השנה זוכה הספר בפרס ההוגו היוקרתי. מה שעושה אותו, למיטב ידיעתי, לזוכה ההוגו היחיד בהיסטוריה שתורגם לעברית לפני הזכיה. הוא ספר מאד מומלץ, בחיי. יש לו גם שני המשכים שמשלימים טרילוגיה. לא קראתי אותם ואני נוטה להניח שהם פחות מוצלחים כי הם לא זכו בהוגו הלוזרים. 'סחרור' אגב, גם זכה בפרס גפן המקומי. לידיעת הקוראים.

וילסון הוא סופר של רעיון אחד גדול לספר. בכרונוליתים זה אנדרטאות מהעתיד שמתחילות להופיע ברחבי הגלובוס, בסחרור יש בועה שמקיפה את כדור הארץ, בדרוויניה (שלא תורגם לעברית), נעלמות יום אחד אירופה וחלקים מאסיה ואפריקה. בג'וליאן קומסטוק? אמריקה של המאה ה – 22 הופכת לסוג של אמריקה של המאה ה – 19 פלוס חלוקת מעמדות קשיחה. הקיצר, וילסון הוא חברם הטוב ביותר של המשווקים.

רשימת השגים מקוצרת של רוברט צ'רלס וילסון:
זכה בהוגו פעם אחת והיה מועמד ארבע פעמים נוספות.
זכה בפרס פיליפ ק' דיק פעם אחת (1994, על הספר Mysterium). היה מועמד פעמיים נוספות.
מועמדות לאינספור פרסים נוספים: לוקוס, קמפבל ומי יודע מה.

מדובר אכן בכריש-כריש של סופרי המד"ב המודרניים. מי בעדו?

Blackout/All Clear – קוני ויליס


בצד השני של הזירה עומדת לה בשלווה קוני ויליס. ובאמת, למה שלא תעמוד בשלווה? מדובר באחת מסופרות המד"ב המהוללות של כל הזמנים. אני לא מגזים. יש לה 11(!) זכיות בהוגו, שבע בנבולה, ארבע בלוקוס – ואם נתחיל לדבר על מועמדויות נגיע לסדרי גודל שמתמטיקאיים בכל עוד לא הוכיחו שקיימים.

קוני ויליס לא צריכה שיציגו אותה לקורא העברי. באמת שלא. היא כתבה את מלבד הכלב. אחד הספרים האהובים עלי ביותר אי פעם ויצירת feel good אמיתית ששמה חיוך ענק על הפנים. יש לה ספר feel good נוסף: המשכוכית. גם באוסף הסיפורים 'ארץ לא נודעת' יש כמה פנינות מהנות.

קוני ויליס גם יודעת לכתוב אפל. ספר יום הדין הוא יצירה שישבה לי על הלב כנער. ל'מעבר', שמדבר על המקום הזה בין החיים למוות, בכלל לא הגעתי. נראה לי עצוב עצוב.

Blackout/All Clear הוא ההצלחה האחרונה של ויליס. ספר שעשה דאבל עם ההוגו והנבולה וזכה לאלף ואחד מחמאות. ויליס חוזרת פה למחלקת המסע בזמן של אוניברסיטת אוקספורד. כן כן, המקום הזה שהוציא לנו את מלבד הכלב וספר יום הדין (וגם את אחד הסיפורים ב'ארץ לא נודעת'). הטון, עושה רושם, הוא יותר מבודח ממדכא. בדיוק כמו שאני אוהב.

הספר פורסם בשני כרכים במקור – לכן יש שם קו אלכסוני בשם. אם תבחרו בו למועדון נקרא את שניהם. לא להתנפל עלי – יש לכם יותר מחמישה חודשים לעשות זאת! אגב, גם הספר הזה היה אמור לצאת בעברית. ב – 2011 ציינו אותו בגרף ברשימת הספרים שיראו אור באותה השנה. אבל אנו עדיין מחכים. מישהו יודע מה התפקשש בדרך?

רשימת פספוסים מקוצרת של קוני ויליס (יותר קל לספור את הפספוסים):
– 'מלבד הכלב' הפסיד את פרס גפן ל'חולית: בית אטראידס' (מה???).
– היא לא כתבה ביקורת אורח לבלוג ניימן 3.0.
– השם שלה פי-מליון פחות מגניב מ'אורסולה לה-גווין'. אחת המלכות האחרות של המד"ב.