ברון השתייה מבריסל

אדווין דה-סמט הוא שוטר לשעבר – ויש לו תעודה שמוכיחה את זה. הוא שתיין בחסד שזכה שלוש פעמים בתחרות השתייה באוקטוברפסט וביום שפגשתי אותו לגם 38 שלישים של בירה – מתוכם לפחות עשרה איתי. הוא גם חולה סרטן, מעשן כמו קטר, כמעט איבד את היד בפעילות משטרתית ובעל צלקת ענקית על הכתף. פעמיים-שלוש בשבוע הוא יוצא למסעות שתיה, ובדרך כלל עובר בהם הרבה יותר מפאב אחד. בעצם, גם יותר מארבעה. באחד המקומות אליהם לקח אותי הוא אמר לברמן "תכיר, זה ידיד יהודי שלי. הוא שותה יותר ממני!" – והברמן הגיב בחיוך בנימה אדישה "ממך? זה בלתי אפשרי". אני לא יודע אם כל מה שסיפר לי היה נכון, אבל לפחות זה היה מעניין.

לאחר שלושה ימי שהייה בבריסל הצלחתי סוף-סוף למצוא פאב שכונתי אמיתי לרפואה. נכנסתי פנימה – אנשים מקומיים דוברי צרפתית קיבלו את פני. ישבתי על הבר – ביקשתי מהברמן המלצה על בירה מעניינת, והתחלתי לנהל רשימות ביומן.

לקח לאדווין שתי דקות לגשת אלי. "אתה ידוע שאתה כותב הפוך?" שאל, והתיישב לידי. הוא היה כבר די שתוי – מה שהגיוני שיקרה אחרי בערך 7-8 ליטרים של בירה, ולכן גם מאד פתוח וחברותי. היה מאד חשוב לו לשפוך בפני את כל חוכמת חייו: "רק אדם טיפש שותה בירה ביותר מכוס שליש. היא מתחממת מהר מדי" ו – "הבלגים הם השתיינים הטובים ביותר בעולם" או "בפרברי בריסל, איפה שאני גר, הבירה שאתה שותה עולה שליש מחיר" וכו' וכו'. הוא היה בעבר בישראל, נהנה בצורה בינונית – אך הכריז שלא יחזור יותר לעולם. "אני חובב צילום, אתה מבין" הסביר את ההכרזה – "וצילמתי בערך שלושים, או אולי קצת יותר, סרטי צילום בזמן השהייה". בשדה התעופה מסתבר שהבודקים הבטחוניים החליטו שסרטי הצילום שלו מכילים משהו אחר – ופתחו את כולם בברוטליות, לדבריו – דבר שהרס רבים מהם.

מהמקום בו נפגשנו סחב אותי אדווין למסע פאבים פלמים. "המקומות הכי טובים בעיר". בכל מקום הוא אמר שלום לכולם והציג אותי להמון אנשים. בכל מקום נשארנו עשרים דקות ושתינו בירה אחת. פעם אחת אני מזמין סבב, ופעם הוא. בסוף, כשכמעט נפלתי מהרגליים, הודיע הוא לי שמחר בבוקר יפגוש אותי בתחנת הרכבת וישתמש בתעודת השוטר שלו בכדי לדחות את כרטיס הנסיעה שלי לקלן הגרמנית ביום. "אתה חייב להישאר לישון אצלי לילה" הודיע, "נצא לבלות, יהיה כיף".

הייתי סקפטי, אך בעשר חיכיתי לאדווין בתחנה. בעשר ורבע התקשרתי לסלולרי שלו והיה סגור. בעשר וחצי אותו הדבר. באחת עשרה עזבה הרכבת כשאני עליה. לא הופתעתי, אך הייתה נימה קלה של אכזבה.

בכל מקרה, הייתה חוויה.

בלגיה
בבלגיה הייתי לראשונה בודד ליומיים בטיול. בבלגיה בדקתי גם, ביומיים אחרים, אם מספיק בירה, שוקולד וצ'יפס יכולים להחליף חום גוף. בבלגיה הייתי בהכי הרבה ערים בתקופה הכי קצרה, ושתיתי הכי הרבה בירות חדשות. הייתי בפסטיבל רוק חינמי אחד ב – Theatre de verdure – פארק הופעות מגניב שתמיד כדאי להתעדכן מה יש בו לפני שמגיעים לבריסל. בבלגיה גם גיליתי שיש מקומות באירופה בהם פשוט-כמעט-בלתי-אפשרי לחיות בזול. לפחות אם רוצים גם להנות. ובבלגיה (אחרון, מבטיח) גם התאהבתי מחדש בקומיקס האירופאי והחלטתי, סופית, שאני מתכוון מתישהו ללמוד צרפתית. רק בשבילו – באמת.

לבלגיה בטוח אחזור שנית.

בקטנה:
1. מדריך מסודר ומפורט של מקומות מגניבים בבריסל יפורסם במועד מאוחר יותר. נכון לרגע זה נראה שהוא יפורסם במסגרת אחרת (כלומר, לא בבלוג) – אך זה עוד לא בטוח כמובן. בכל מקרה, יהיה פה קישור. אל דאגה.
2. והנה שני מוזיאונים שלא קשורים לבילויים, אך עדיין צריך להזכיר:
מוזיאון הקומיקס הבלגי הוא בגדר חובה לכל מי שגדל על אסטריקס, טינטין ולאקי לוק, כמוני. יש להם בספריה גם מבחר מצומצם של ספרים באנגלית, כולל כמה נורא נדירים ומגניבים. ישבתי שם שלוש שעות ובסוף נשברתי בגלל החום.
המוזיאון לכלי נגינה הוא חוויה למי שאוהב מוזיקה שהיא לא רק רוק.
3. טיפ קטן לגבי בלגיה: היא נורא נורא קטנה – ובריסל נמצאת ממש באמצעיתה. מטייל חכם יוכל לישון בבריסל, ולקחת כל יום את הרכבת למקום אחר. יש גם כרטיסיה לעשר נסיעות (כל נסיעה ליעד אחר, ולכל יעד שאתם רוצים בבלגיה) ב – 45 יורו. ככה שזה לא יוצא ממש יקר.
4. ישנתי בשני הוסטלים בבריסל. הראשון הוא Jacques Brel, שהיה נקי, זול ומ-ש-ע-מ-ם. השני הוא Sleep Well, שהיה פחות נקי, יותר זול, וטיפ-טיפה פחות משעמם. אגב, היה שם אמריקאי אחד שהאשים אותי בהיותי "פרקליט השטן" – וכל זאת רק בגלל ששאלתי אותו מה הוא מתכוון לעשות לאחר הטיול. נראה לי שהוא היה מסומם.
ההוסטל שנראה הכי טוב בבריסל הוא: CHAB – Centre Vincent van Gogh Youth Hotel. לא ישנתי בו מכיוון שהיה מלא בכל ימי ביקורי. תעשו לעצמכם טובה, ואם אתם מגיעים תזמינו בו מקום מראש.שמור     בטל