המדף הז'אנרי: יועץ ממלכתי (פנדורין, מספר 6)
מוסקבה, 1891. גנרל חראפוב – לא משנה באמת מי זה – נרצח בדרכו למוסקבה ע"י מתנקש שמתחזה לפנדורין. דבר שמעצבן את גיבורנו עד מאד – ואני מדבר על ההתחזות, לווא דווקא על הרצח – והוא יוצא לצוד את פושע. בינתיים נשלח מסיינט פיטרסבורג הנסיך פוז'רסקי – איש חריף שכל שלוקח פיקוד על החקירה.
כל מי שקרא ספר אחד של פנדורין – או יותר טוב – את כל החמישה הקודמים, כבר יודע למה לצפות: דמויות מעולות, אווירת המאה ה – 19 אמינה, המון היסטוריה, אקשן ואראסט פנדורין אחד. מי שטרם קרא? הפוסט הזה לא מיועד לכם. לכו העיפו מבט בפוסט הקודם על הסידרה (ובסיכום הספרותי 2010 של הבלוג, בו הגיע למקום השני!), תקראו כמה ספרים ואז תחזרו לפה.
טיפ נוסף: אל תעזו להביט בערך הויקיפדיה (באנגלית) של הספר! הוא מכיל ספוילר איום.
יועץ ממלכתי הוא מהספרים היותר חלשים בסידרה עד עכשיו. לדעתי רק הראשון, בו פנדורין עוד צעיר ונטול האישיות שלמדנו להכיר ולאהוב, רע ממנו. זה לא אומר שיועץ ממלכתי הוא ספר רע; אבל בסטנדרטים המאד גבוהים של פנדורין הוא מפגר מעט מאחור.
הסיבה העיקרית לכך שהיא שפנדורין הוא דמות מאד שולית בעלילה. הדברים המתוארים היו מתרחשים איתו או בלעדיו, והוא שם בעיקר כדי לתת קצת רקע ולספק צבע. מי הם, אם כן הגיבורים? הראשון הוא 'גרין', אראסט פנדורין של הרעים. גרין הוא רע מאד טוב: טרוריסט – נכון, אבל למען מטרה טובה והגיון מוסרי פנימי מאד מדויק. הוא סוג של פנדורין; בעל שליטה עצמית גבוהה עד לא אנושית, דבקות מעוררת קנאה במטרה ויכולות פיזיות יוצאות דופן. אה, הוא גם יהודי, וזה פרט חשוב בספר.
מולו מתייצב הנסיך פוז'רסקי, שלוקח חיש קל את הפיקוד מידיו של פנדורין ומעביר את המוקד אליו. דמות פושרת משהו שמהווה את החוליה החלשה של הסיפור. אין לי באמת מה לאמר עליו.
בעולם של פנדורין רק אנשים יוצאי דופן עושים מעשי יוצאי דופן. קצת כמו קומיקס סופר-גיבורים אמריקאי. בעולם של פנדורין אנשים כמוני – ואולי גם כמוכם – יכולים מקסימום להוות תפאורה למעשי הגיבור – שהוא כמעט תמיד איש בעל תכונת אופי אחת שנופחה מעבר לכל פרופורציה ונותנת לו יתרון על שאר בני האנוש. זה אולי הדבר היחידי שצורם לי בסדרה; כי בעולם שלי אלו בעיקר אנשים רגילים שעושים מעשי יוצאי דופן.
עניין של פילוסופיה.
[יועץ ממלכתי, פנדורין מספר שש. 8.9 בסולם ניימן]
מסכימה איתך ככלל על הספר השישי בסדרה, הוא אכן אחד החלשים בסדרה, אם כי אני דווקא חיבבתי את הראשון, אולי דווקא בגלל שפנדורין עוד אינו הפנדורין הבטוח והרגוע – וזה מוזר, כי דווקא בספר הראשון עונה פנדורין להגדרה שלך – בחור דיי רגיל שעושה דברים יוצאי דופן.
אגב, אני עדיין מתגעגעת לסגירות המעגלים שאקונין נוטה לעשות אף עם הדמויות החולפות מהספרים הקודמים (אם כי זה נכון גם לגבי הספר החמישי בסדרה, ולא רק השישי) – ממש ייחלתי לראות מה עלה בגורלה של גיבורת המשנה בספר השני.
אהמ. בספר הראשון פנדורין עולה להגדרה של בחור חסר אופי שעושה דברים יוצאי דופן. אני לא חושב שרגיל = חסר אופי או חסר ייחודיות. רגיל זה עניין של מידת כשרון. מעבר לכך, אל תשכחי שאני נוטה לסתור עצמי מדי פעם :]
שכחתי לגמרי מהגיבורה בספר השני! אהממממ… בטח אפשר לבדוק בויקיפדיה ולבדוק אם היא חוזרת ומופיעה בספרים הבאים. אבל אני עצלן מדי בשביל זה.
לא מסכימה לסוגיית חוסר האופי. אני ראיתי את הדמות שלו בספר הראשון דווקא כפי שנדמה לי אקונין ניסה לציירו – צעיר מהוסס בראשית דרכו, שהקורות הדרמטיים של הספר הראשון מעצבים אותו ומאפשרים לו להפוך לפרסונה המעניינת לאחר מכן. ואני משתדלת לסתור את עצמי מדי שעה. אז זרמתי 🙂
וחס! אסור לבדוק בוויקפדיה, למה יהיה לי אז לצפות?
זה יותר האירוע הדרמטי בסוף הספר הראשון שמעצב אותו – ולא הקורות בספר ממש. שלא נדבר על כך שזה אירוע קצת מלאכותי..
בצורה מסוימת אני מסכים איתך: בספר הראשון הוא צעיר מהוסס ונלהב בתחילת דרכו. אבל הצעיר הזה בקושי מאופין, ודומה לכל צעיר מהוסס ונלהב אחר בהיסטוריה. אין שם יותר מדי סצינות בהן אתה מרגיש את ה"אופי" של פנדורין הצעיר. הוא לוח לבן כזה.
מפאת ספויילרים אני מהססת לפרט אבל לטעמי יש עוד אילו אירועים מעצבים טרם האירוע הדרמטי (ומסכימה, מלאכותי) בסופו.
אין בעיה. אפשר לדבר על זה במייל מתישהו :]
ועכשיו בדיוק יוצא בעברית הספר השביעי בסדרה! אני חייבת להזיז את עצמי מתישהו בקרוב לאקדמון, או ל'דני ספרים', ולרכוש אותו. גם ספר בינוני בסדרת פנדורין הוא עדיין מהנה ביותר.
וגם אני, כמו רחלי, מחבבת מאוד את הספר הראשון – דווקא מפני ששם פנדורין הוא עדיין לא הסוּפֶּר-בלש, עם חושי שרלוק הולמס ותרגילי נינג'יטסו, שיהיה בהמשך הסדרה, אלא בחור צעיר, לא טיפש אבל מבולבל ותמים, ובעצם לא מוצלח במיוחד בתפקידו. אני יכולה להבין למה אפשר בהחלט שלא לאהוב את זה, כי את רוב מה שהוא מגלה בספר הוא מגלה במקרה, או במזל, או אחרי שפחות או יותר הרביצו לו על הראש עם הפתרון הנכון, אבל בכל האירועים של הספר הראשון יש את הבסיס לכל מה שפנדורין הופך להיות בהמשך הסדרה, ואני חושבת שזה מקסים (ושכבחור צעיר ותמים הוא דמות שהרבה יותר קל להזדהות איתה מאשר כבלש-נינג'ה קשוח). טעם אישי. 🙂
השביעי כבר יוצא?! חייבים להעריך את קצב התרגום שלהם. אם רק היו מתייחסים ככה לפראצ'ט :]
משפט אחרון לגבי הפנדורין הראשון לפני שנסכים לא להסכים: הוא הזכיר לי ספרי בלשות נוער סטייל אניד-בלייטון וכאלה. גיבורים עם המון מזל, מרץ וחוצפה – אך מעט יכולת.
אגב, בזמן קריאת הספר הראשון נורא נהניתי ממנו. זו ההשוואה לשאר ספרי הסידרה שגורמת לו להיראות רע.
איזה כבר יוצא – כבר יצא! היום קניתי והתחלתי לקרוא. בינתיים אני חושדת בכולם פחות או יותר. 🙂 איזה כיף זה בלש טוב.
איזה בעסה שעד שאגיע לקרוא אותו יהיה ספטמבר… ): (אלא אם כן נשמה טובה תחליט לעשות לי ייבוא אישי לברלין…)
…אתה מנסה לרמוז משהו? 😉
:] לא, זה בסדר. אני יכול להמתין כמו ילד גדול..