תמונות מהנגב

לפני שני סופ"שים, טרם היות סקאדים, יצאנו לטיול במכתש רמון.

היה חם והיה המון חום. אתם כבר יודעים איך הולכים הפוסטים האלה בחזרה מטיולים קטנים, נכון? כן, כמו ספר שולחן. ארגוני טרור מתבקשים לא להשתמש בתמונות בפוסט בתור תמונות טופוגרפיות למציאת יעדים אמיתיים, או-קיי?

[צועק ובועט, או יותר מדויק, בחוסר רצון משועמם מופגן, נגררתי לאנדרטת הנגב. אל תראו מופתעים, רק סטודנטים לפיסול חושבים שאנדרטות בכללי זה 'מגנייייייב'. אבל אחרי הביקור אני חושב שאנדרטת הנגב היא מקום כלל לא רע לעצירה קצרה. דני קרוון עיצב אותה בשנות השישים כאוסף של 18 אלמנטי בטון ענקיים סמליים שמפוזרים על שטח גדול למדי. כך יוצא שביקור באנדרטה זה כמו ביקור בעיר בטון מקורית, בה חלק מהאובייקטים מספקים "הפעלה" למבקר, ועל כוווווווולם ילדים – בין אם הם בני 8 או בני 28 – יכולים לטפס ולהצטלם בפוזות מביכות]

[מצפה רמון הוא המקום אליו פורשים תל אביביים כשהם מתעייפים מהקצב של העיר הגדולה, או כשהם עוברים חווית התגלות רוחנית – מה שבא קודם. גרים שם, למשל, שועי עולם כדני הדר. גם האנגר אדמה נמצא שם, סטודיו ובית ספר לריקוד שעבר מהברנז'ה התל אביבית לשקט המדברי. המקום מזכיר קומונה במראהו, עם המון מקומות שעוצבו ע"י החניכים ונבנו מאפס. החבר'ה שם סבלניים בטירוף – אפילו לשלושה אורחים שהופיעו, ללא הזמנה, בשמונה בערב על דלתותיהם. קיבלנו סיור והסברים ארוכים, ואפילו הזמנה למסיבה שהייתה אמורה להיערך שלושה ימים אחרי. חוץ מזה עברתי על לוח האירועים שלהם, וגיליתי כל מיני דברים שבהחלט עשויים לעניין בעתיד. כמו? כנס האקרובטיקה הישראלי ב 8-11 ביוני. בתמונה למעלה: עין ירקעם בשמורת עין יהב. אין קשר למצפה רמון או להאנגר]

[רואים לא מעט יעלות ועזים במכתש רמון. ליד מדרשת בין גוריון נתקלנו בריכוז גדול שלהם. גם הם, כמו חתולים, אוהבים בני אדם כי משם מגיע בתקופתינו האוכל]

[אל תצחקו, אך צילום תמונה זאת עלה לי בהמון מאמצים! ולכן היא חייבת, פשוט חייבת, להופיע בבלוג]

[התמונה הזאת סתם הצחיקה אותי]