על תפקידה של הרוחניות בחייו של האזרח פנחס גרשון

עסקה יפה רקח לו היהודי פנחס גרשון. במקום בו עומדים שאר בני האנוש וחותמים על הסכמים שבצידם השני מתנופפת חתימתו המסולסלת של השטן, הצליח הנ"ל להשיג קומבינה נאה ולהחתים על עסקה את לא אחר מאשר הקדוש ברוך הוא במחיר שנראה הוגן לכל נפש. ומהו המחיר אתם וודאי תמהים? ובכן, אלוקים הוא אל קדוש, רחום ונדיב, ועל כן שכרו הוא וודאי לא אחר מלבד אושרו של נתיניו, אוהדי מכבי, אשר מעבר מהיר על עיתוני הסופ"ש מגלה שהללו מהווים וודאי לפחות תשעים אחוז מעם ישראל. שלא לדבר על כל עיתונאיו.

עוד בתקופת הגליל העליון פתח המאמן-קוסם גרשון ערוץ ישיר לבקשות עזרה מהאל. השיר החסידי 'משיח משיח משיח' שהבטיח לכולנו גאולה משליטתה של מכבי באומה, היה המנון אליפות הקצפת והדובדבן. חסידי הצפון שזיהו את זיקתו של פנחס לדת התגייסו בהמוניהם לעודד את הקבוצה והובילה אותה להישג היסטורי כמוהו לא היה ארבעים שנה. לא נשכח את תרומתו של מר דורון שפר לעניין, עוד אחד אשר הלך והתחבר לאל ככל שנקפו השנים. חיבור אשר גרם לו, בדרך פלא, להיעלם מעל פני האדמה לפני כמה חודשים.

בתקופה שבאה אחרי זו השתנתה הגישה ואיתה השתנה האל. עכשיו קראו לו אהבה, במקום בשם המקובל, ונביאו היה עדי גורדון, האיש והזון. אחד משחקני הקלאץ' וההתפרצות הגדולים של ישראל הוביל בהדרכת פיני את הפועל ירושלים לגביע היסטורי מוקף בהמון מאותו מצרך נעלם בשם 'אהבה'. "אימא, הבאתי גביע!" צעק פנחס למרקע, אולם אוהדי הקבוצה שניצחה ידעו את האשם האמיתי בהצלחה, וזימרו לאורך כל העונה ש"יש להם אהבה, והיא תנצח". אגב, גם כוכב זה נעלם ברבות השנים למסתרי האמונה. האם ישנה פה תבנית חוזרת, ובקרוב נשמע על הרבי פארקר מברסלב, המחזיר הגדול בתשובה?

אחרי זה באה השביתה. זה לא שפיני לא הצליח, אלא שנדמה היה למשך שנתיים שהוא עשה זאת לבדו, בלי ההתערבות השמיימית (אלא אם כן מחשיבים את שמעון מזרחי, איתן ופלא טבע בעצמו). מקדונלד'ס, האופמן ושאר החבורה הסתדרו לבדם, והגביע הגיע לתל אביב במטוס ולא על כנפי נשרים. איפה הניסים? איפה האמונה? איפה הנצחון שמושג לא בזכות יכולת? האל החרים ופיני קלט ופרש מכדורסל.

אולם גרשון נעלב, ולא אדם כגרשון ישתוק להעלבה. בתגובה יצא פנחס במסע השמצות נגד חלקים מברואיו של האל. 'מוקה יותר חכמים' הוא טען בנאום ביזיוני בפני קצינים והארץ התלקחה. האל ראה, האל שמע, וגרשון יצא לשנתיים רעות מאד בגולה.

אך האל הוא רחום וחנון כפי שכבר הזכרנו – ומלבד זאת, אינו יכול לראות גויים חוגגים בארץ נבחריו! חיש קל זומן בחזרה פנחס לקבוצה, וככלב שזנבו בן רגליו חילק את כל קרדיט ההצלחה לזכותה של השכינה. כל נצחון היה בזכותו, כל הפסד היה עקב רצונו. המון אמונה שהתפזרה לשחקנים, ואיכשהו התפוצצה באותו אירוע נדיר הנודע בשם 'נס זלגיריס'. מאז ימי פח השמן וחציית ים סוף לא ראו בני ישראל עדות כל כך נוקבת לנוכחות עליונה.

נדמה שאין יהודי מגרשון. תחמן, חכם, לא מפסיק לחשוב לרגע קט ומעליב בלי הכרה. בתור טכנאי רכב היה מרמה לקוחותיו, בתור איש מחשבים היה מחליף חומרה תקינה ובתור חשמלאי היה וודאי גובה מחירים מופרזים ומתקן בעיות שאינן קיימות. אלא שבמגרש הספורט, כמו במלחמה, טיפוסים אלו פורחים ללא הכרה. האם עקב יהדותו בחר בו האל לנציגו העכשווי?

ובכלל, מאיפה זה בא? האם העיסוק בספורט, מקצוע שנוטה לסחוף את אנשיו לאמונות טפלות בצורה קיצונית מהרגיל סחף את גרשון בצורה חזקה? "חולצה מנצחת לא מחליפים" אומרת האימרה, וכבר ידוע על שחקנים ששיחקו שנים עם אותו זוג גרביים או אותה הכפפה. שמא זה אופיו המיוחד של גרשון, המחפש את ההשגחה כבר שנים? או אולי, אמת בדבר ומכבי מקבלת דחיפה מכוחות אחרים.
תשובות לשאלות אלו יש, למרבה האירוניה, כנראה רק לאלוהים.

ובפיסקה אחרונה אציין רק שבצורה הולמת נפתחה מהדורת חדשות הספורט מיוחדת בנושא הפיינל פור בתמונת מאות ישראלים מתפללים למען עתיד הקבוצה בטקס קבלת השבת. איפה פיני שייצא ויבשר להם כמה זה מיותר? הרי הוא, כבר קיבל את ההבטחה.

וכעת, לפינתנו האהובה "לא קשור":
1. הכתבה הזאת פורסמה אתמול איפושהו בסביבות אחת וחצי בלילה. עיתוני ספרד, מסתבר, הם העיתונים שיוצאים הכי מוקדם בעולם.
2. גם זקני סלאשדוט שיפשפו עיניהם בתדהמה. בסין זייפו הפיראטים חברה שלמה! (בקצרה: פיראטים בסין התחזו לחברת NEC, ייצרו ומכרו מוצרים בשמם, ואפילו יצאו בליין מוצרים "עצמאי").
3. באייל הקורא מדווחים שהמועצה לשלום הילד קוראת לנהגים שלא לקנות דגלי ישראל מילדים.
אכן מטרה מבורכת ואני לחלוטין בעדה, אולם ברצוני רק להוסיף שאילו הייתה נעשית קריאה זאת לפני כעשר-חמש עשרה שנה, הרי שכמה מחברי הטובים היו מאבדים את ליין עבודתם המכניס עד מאד (ומדובר כאן בטיפוסים כל כך לא תמימים, עד שכבר בגיל שנתיים פתחו במבצעי ייצוא של חלב אימם לשוק המתפתח בסין).
4. אהבתי במיוחד את הפוסט הזה של יוסי רז, בו הוא תוהה האם ניתן ליצור דו-שיח גם באמצעות אמירה שקטה ללא עזרת פרובוקציה. אני בעד.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו חשוב להוסיף]