ניימן קושר אופניים בסמטאות

ניימן אחד קושר את האופניים בת"א. ארבעים ישראלים עומדים ומסתכלים. מי הם ומה יעשו?

– זקן וזקנה, שמרוחקים עשרה מטר מניימן, יקפצו אחורה בבהלה.
– זקנה שלישית תצקצק בלשונה.
– ועוד זקנה תצעק: "משוגע!" "מה?", ישאל ניימן, "אמרתי שאתה משוגע!" תאמר, ותתרחק. כן, אני המשוגע.
– אחד בן 30 יבהה בניימן. בהייה ממש ארוכה. "היי" ניימן יאמר לו בחיוך. הוא ימשיך לבהות בו. "אתה יוסי?" מנסה הבחור. "אהמ, לא. בגלל זה בהית בי? חשבת שאני מישהו אחר?". "לא", ישיב הבחור, יבהה עוד דקה וימשיך "אתה יודע, אני רוצה לחיות בחברה עם אנשים כמוך. שאומרים שלום סתם בלי סיבה". אמר, הסתובב והלך.
– אחד ישאל מה השעה.
– שני תיירים יסתכלו בתדהמה, ולא באמת ברור על מה.
– פריק אחד יבקש שקל לאוכל. ניימן יציע לו בתגובה למכור את הבגדים הסופר-אולטרה יקרים שהוא לובש ולקנות דוכן שווארמה. הפריק לא יעריך את הציניות.
– תימניה קשישה תבקש מניימן נדבה היות ו"אבדה לה הכרטיסיה של האוטובוס". ניימן יסביר שזו הפעם השלישית שזה קורה לה השבוע, ואולי כדאי שהיא תמצא פראייר אחר.
– שני ישראלים יעירו שהג'ק למטה. הם ישקרו.
– ישראלי אחד יעיר שהאופניים במצב טוב, ויתעניין איפה ניימן קנה וכמה עלה.
– אחת תבקש הכוונות לרחוב שאף אחד לא מכיר.
– שתי כוסיות יבהו בניימן וישקלו איך להתחיל איתו (טוב לא. זה סתם wishful thinking).
– חבר של אחת מהן ישלח מבטים מאיימים.
– אחד שמכיר את ניימן, אבל לא ממש טוב, יבוא ויטפח לו ממש חזק על הגב.
– אמא אחת תתפוס בחוזקה את ידו של בנה בן השש. בן השש יבהה בניימן בהערצה (או תיעוב. אני לא יודע להבדיל).
– אמא אחרת תתפוס בחוזקה את ידו של בנה בן הארבע עשרה. בן הארבע עשרה ינסה להתנער ממנה בבעתה ("אמא! נו! באמת! אני כבר לא ילד קטן!)
– אחד יושיט לניימן פלאייר שהוא לא רוצה, אבל בכל זאת לוקח מאיזשהי סיבה.
– אחד ישאל אם לא מזיעים בעת רכיבה. ניימן רוצה לענות "לא, מה פתאום. הרי ת"א ידועה במזג האוויר הנוח והלחות הנעימה", אך חושש שהאיש לא יבין ציניות ולכן יחניק את התשובה.
– שני רוכבי אופניים עם טייטס צבעוני, חולצה בוהקת צמודה וקסדה יביטו בניימן ביהירות וימלמלו משהו על "חוסר זהירות" ועל "חובבנים".
– אחד שחבוי בתוכו פוליטיקאי מתוסכל ויעיר משהו על תשתיות לקויות לאופניים בת"א ועל אוזלת ידה של העיריה. אם נמשיך להקשיב לו הוא בטח יתחיל לדבר על הרכבת התחתית.
– שני ערסים ילכו במעגל ברדיוס חמש מטר סביב ניימן, וייגרמו לו לחשוש לגורל אופניו.
– אחד יסביר לניימן שבת"א לא כדאי לקשור אופניים ליותר מחצי שעה. הוא בטח חושב שניימן רכב לפה מהקריות ולכן לא מכיר את אופי גנביה של העיר.
– שני נהגים תקועים בפקק ישלחו מבטי קנאה.
– אחד על רולרבליידס. כלל ידוע בת"א אומר שבכל בלוק ניתן תמיד לאתר בחור על רולרבליידס.
– נער על סקייטבורד, לובש בגדים הרבה יותר מדי רחבים.
– בחורה שמטיילת עם כלב לא קשור תסתכל על ניימן.
– הכלב של הבחורה ינסה לקפוץ על ניימן. היא תביט בו מהצד בשעשוע ותגיד "תרגע, הוא לא מסוכן בכלל!".
– שני בעלי כלבים אחרים יסכימו איתה בקולניות.
– אחת מבוגרת תעיר "אל תקשור פה את האופניים! זה מפריע למעבר חציה. תעביר אותן לעמוד שם" ותצביע על עמוד שנמצא צמוד למעבר חציה אחר. ניסיונותיו של ניימן להסביר לה ש: א. זה לא מפריע. ב. זה יפריע שם בדיוק כמו שזה מפריע פה, יעלו חרס – היא לא מאלה שמוכנים לשקול מחדש את דעתם.
– אחד אחרון שבדיוק הגיע, ינסה לקשור אופניו לעמוד אחר וימשוך את תשומת הלב של כל השאר.

למי שלא הבין: הפוסט הזה נכתב מכיוון שבשבוע האחרון גרר טקס קשירת האופניים שלי הערות מוזרות במיוחד מתל אביבים למיניהם.

וב-ק-ט-נ-ה:
1. ידידתי הטובה ענבל כהנסקי (השם מפורסם באישורה ובעידודה) פירסמה שירים פרי עטה בגליון מספר 12 של "כרמל". מניסיוני היא מאד מוכשרת, אז כדאי לבדוק 🙂 (ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות ועל גבי המדפים המתאימים בספריות).
ענבל גם תקרא מיצירותיה בפסטיבל מטולה בחג שבועות. הפסטיבל הוא מפגש משוררים וחובבי שירים שנתי באווירה "גלילית קסומה".
תגידו שניימן שלח אתכם.