חוש עכביש

"דפקתי על דלת הברזל. אחת, שתיים, שלוש דפיקות. היא נפתחה בחריקה ובחור עייף נראה בפתח. "באתי לבצע השתלה לא חוקית" אמרתי בהיסוס. "כנס". התיישבתי על הספה, הוא הביא קערת קרח. "טבול את האצבע לכמה דקות. זה יקל על הכאב" הורה לי. טבלתי בחשש ושאלתי "אהמ, אין לכם חומרי הרדמה יותר מקצועיים?". לרגע עלה חיוך על פניו, "לא. ככה אנחנו עובדים. לא רוצה – הדלת עדיין פתוחה".
הוא יצר חתך באצבע עם אזמל וניסה להחליק את המגנט פנימה. זה לא עבד, אז הוא הגדיל את החתך וניסה שוב. בינגו! בפנים. הוא ביצע תפר אחד מהיר, שדי כאב היות ו"הרדמת הקרח" כבר פגה – וסיים. חיוך גאה הבליח על פניו. הוא הביא מגנט מהמטבח והניח לידי. המגנט שזה עתה הושתל באצבעי זז ויכולתי לחוש בו. המשתיל סגר את תיבת כליו, הניח על השולחן ואמר:
'ברוך הבא לחוש החדש שלך'"
(גירסא שלי לחוויה שעבר העיתונאי קווין נורטון. נשארתי נאמן לתהליך המקורי, אבל הוספתי כל מיני "תיאורי צבע")

זה כבר כמה זמן שהמדע מתקן לנו את הגוף. יש ניתוחים לתיקוני ראייה, מכשירי שמיעה מתוחכמים ואפילו השתלות מוצלחות שמדמות אברי גוף. אבל למה לא לוקחים זאת יותר רחוק? למה לא מתקינים לנו ראייה טובה *יותר* מ – 6/6? או דואגים שנוכל לשמוע כמו סופרמן? מה לגבי פרוטזות שישפרו את הגוף? המון אנשים ישמחו להיות סטיב אוסטין אם רק מישהו יציע להם.

ג'סי ג'ארל וסטיב האוואורת' (שבחר שם משפחה נוראי לתרגום ועל כך נתונה לו טינתי) בסך הכל רצו להשתיל מגנט באצבע בכדי לשאת חפצי מתכת קטנים. זה היה כמובן רעיון גרוע ביותר (יכולתי לאמר להם בעצמי) וגרם בעיקר למות העור.
בערך באותו הזמן נתקעה חתיכת מתכת באצבע אחד מחבריהם. החבר עבד עם ציוד מוזיקלי, ודיווח לפתע על יכולות חדשות שגרמו לו להרגיש נוכחות של רמקולים גם כשלא ראה אותם. ג'סי וסטיב, שני פוחזים, התלהבו לגמרי מהרעיון והחליטו לנסותו בעצמם. הם גייסו שותף שלישי לפרוייקט והשתילו לו מגנט בקמיצה.

התוצאות היו מגניבות ביותר לדעתם (ולדעתו של כל גיק טכנולוגיה כנראה). מעבר ליכולות חדשות של זיהוי חוטי חשמל, זרמים ומגנטים באיזור, נוספה גם היכולת לחוש את עבודתו של מחשבך, וכך לדעת מתי לתת לו לנוח. החבר'ה גילו שיצרו חוש שישי.

ואז הגיע העיתונאי קווין נורטון וביצע את אחד המעשים האמיצים ומטופשים ביותר שבוצעו לשם אמינות עיתונאית. מהיכולות החדשות הוא נהנה (או סבל) כמה חודשים, ולאחר מכן התפתחה דלקת בהשתלה והיו כל מיני תופעות לוואי לא נעימות (מי שממש אוהב סבל של אחרים יכול לקרוא על זה פה. לצערכם, אין תמונות).

שורת סיכום: זו ללא ספק התחלה מעניינת לנושא שדשו בו המון בספרות המד"ב. לי, כחנון צעיר, קשה שלא להתלהב מהאפשרויות – וזה למרות שאין סיכוי שאני, כחנון צעיר, אנסה לעבור השתלה כזו בעצמי.

(מקור: בוינג בוינג)

בקטנה:
1. את האתר הנפלא הזה על אומנות פנטזיה עתיקה כבר ראיתם?
2. CC Hits הוא אתר המרכז יצירות ששוחררו תחת רשיון Creative Commons (אין לי מושג ירוק איך לתרגם את המושג בצורה מובנת לעברית). אני שוקל לבסס את הפוסט הבא של 'השיר בערימת השחת' עליו.
3. למהנט שוב מוכיחים שאפשר לקבל כל תשובה שרוצים אם רק יודעים את מי לשאול.