משחקים עצמאיים במאי (חלק II)

תשמעו, אני יודע שהבטחתי פעם קודמת שהחלק השני יכיל משחקים מעניינים וטובים, אבל זה היה לפני שגיליתי את רצף המשחקים העצמאיים הגרוע ביותר אי פעם. למעשה, הוא היה כל כך גרוע עד כדי כך שבאיזשהו שלב עברתי לרדת על המשחקים במקום לבקר אותם. איזה כיף שהיוצרים לא קוראים עברית 🙂

Bone: The Great Cow Race (הורדה)

ראשית, אני מתקשה להאמין שמשחק המבוסס על דמות מסחרית הוא עצמאי – אבל אם החבר'ה של GameTunnel טוענים ככה, אז כנראה שהם יודעים על מה הם מדברים.
(כמו שאומרים: "זה אולי נראה כמו עוף, ויש לזה ריח של עוף – ואולי אפילו טעם של עוף, אבל זה לא עוף – זה צנון!)

עצמאי או לא– יוצרי המשחק מחיים את הז'אנר הגוסס של הקווסטים. כמו כל משחק מבוסס דמות "חמודה", גם זה נוטה להיות אובר ילדותי עם דיאלוגים שילדים בני שש ימצאו מעליבים. העלילה מ-ש-ע-מ-מ-ת מוות, וגם הפאזלים באמצע לא משהו. אומרים שאם הייתי סבלני הייתי מגיע לחלק המעניין של המשחק, אבל לי נראה יותר סביר שייפול עכשיו מטאור עשוי משוקולד מהשמיים.

מה הנקודות החיוביות? הגראפיקה מקסימה עד מדהימה, והדיבוב מקצועי (או בעברית: לא מעצבן יותר מדי). נראה שנקודות אלו הספיקו לרוב מבקרי GameTunnel לתת ציונים גבוהים. נו, גויים טיפשים 🙂

סיכום:
גראפיקה: 10.0. נהדרת.
מוזיקה: 8.5.
מקוריות: 4.0. כמו בכדורגל, אני לא נותן אפס.
סה"כ: 6.0. לכו שחקו סטנגה עם הקיר. יותר כיף.

Chain Letters (הורדה)

ווידוי: כשהייתי קטן הייתי מכור לתפזורת (הקהל נאנח בתדהמה). כן כן, הלוח עם האותיות המפוזרות שהיה צריך למצוא בו מילים, פשוט עשה לי את זה (הקהל עוזב את הבלוג בשאת נפש). המשחק Chain Letters, עובד בדיוק לפי אותו העיקרון: יש לוח עם אותיות מפוזרות, והשחקן צריך למצוא בהן מילים.
(עד פה התיאור, ובחיי שאין עוד מה להוסיף).

הבעיות, וכמובן שיש המון בעיות, הן שראשית, היה ניתן ליצור את המשחק בפלאש, והוא כנראה היה יותר טוב. שנית – באנגלית זה יותר קשה מבעברית, ושלישית: אני לא יודע איך הם עשו זאת, אבל הם הצליחו להרוס את הכיף של התפזורת מהעיתון. אז להוריד? לאאאאאאאאאאא.

ובכל זאת, סיכום:
גראפיקה: 6.0 בפלאש זה היה יוצא יותר יפה.
מוזיקה: 4.0 הייתה מוזיקה?
מקוריות: 4.0. אם בראש אחד עשו את זה לפני עשר שנים, אז זה בטח לא יכול להיות מקורי.
סה"כ: 5.0. כיף טהור. סתאאאאאאאאאם.

Tower (הורדה)

צוות החשיבה ישב מתוסכל בחדר אפוף עשן. לפתע באה לאחד מהם מחשבה והוא קפץ בהתלהבות: "חברה, חברה! שופו את זה: כולם הרי אוהבים משחקי יריות, נכון? וכולם אוהבים טטריס נכון? אז בואו נשלב את שניהם ביחד וניצור להיט חדש!". החברה הבינו שהרעיון גרוע, אבל בגלל שלא היה להם כוח הם הסכימו.

וזה הולך כך: יש מגדל שצומח מתוך האדמה (ועליו קרוי המשחק. שם מאד לא מקורי, אבל לפחות לא קראו לזה מגדל המוות). המגדל מורכב מקוביות כשלכל קוביה יש צבע. ראית שתי קוביות צמודות באותו הצבע? סבבה – תירה בהן, הקוביות שנשארו יפלו למטה והמגדל ימשיך לטפס. אם המגדל הגיע לגובה מסוים – הפסדת. נשמע כיף? ממש לא. נכון?

נתחיל מגראפיקה שנראית כמו אוסף ריבועים צבעוניים שצוירו ב Paint. אפקט הפיצוץ שלהם אפילו יותר גרוע ומזכיר קצת את המובייל של התינוק של אחי. בחרתי לשחק במצב שנקרא 'מצב הרפתקאה', ושנייה לאחר התחלת המשחק הבנתי שזו הייתה הוצאת ההקשר הבוטה ביותר בהיסטוריה. באותה המידה אפשר לקרוא לטיול למכולת 'הרפתקאה'. למעשה, זה אפילו יהיה קצת יותר נכון.
אני לא כותב סיכום. יש גבול :-).

זהו. הצד הטוב של רצף משחקים מזוויע זה הוא שכעת יש לי הרבה יותר נימוקים מוצלחים לפוסט ה"למה משחקים עצמאיים לא נהפכים ללהיטים" שאני עובד עליו.

בקטנה:
1. ראיתם כבר את המתנה המושלמת לגותים שכבר יש להם הכל? נייר טואלט שחור.