פראג 2 – פראג האחרת

"בלוויה של ראיין היו מכות. לא לא, אל תסתכל עלי בהפתעה – זה קורה אצלנו, האוסטרלים, מדי פעם. אבל הפעם זה היה קצת שונה.
אתה מבין, את ראיין הכרתי לא מעט זמן, הוא היה אחד מהחבר'ה – אבל רק לפני שנה ומשהו, בערך, נהיינו קרובים. זה היה איזה אירוע שהחבר'ה הלכו אליו בלעדי, והייתי אמור להצטרף מאוחר יותר. כמה אנשים שם נטפלו לראיין – והוא מסכן: קטן, חלש, שקט – לא ידע איך להגיב או מה לעשות. זה התחיל באלימות מילולית, אבל אחר כך נהפך למכות, ודי חד-צדדיות. הם קרעו לו את הצורה – והחבר'ה שלי, חבורה של כוסיות, עמדו מהצד והסתכלו. פחדו להתערב. עד שבאתי הוא כבר היה כולו נפוח. הוצאנו אותו לאוטו, אני ושני חברים, וטסנו לבית חולים. בדרך הם הספיקו לעדכן אותי במה שקרה, כולל שמות ופרצופים. הורדתי אותם ואת ראיין, ורצתי ישר חזרה למסיבה. לא ידעתי מה אני הולך לעשות, אז פשוט נכנסתי פנימה והתחלתי להוריד אגרופים. אחד לזה, שניים לשני ועוד שלושה לזה שבפינה. לא בטוח שפגעתי רק באלה שהרביצו לו – אבל הם בטוח לא יצאו נקיים! אחרי זה ישבתי ליד ראיין כל הלילה בבית חולים. עשו לו תפרים, וגם ניתחו, כי הוא שבר משהו. בבוקר באה המשטרה לתחקר אותי – וסיפרתי את האמת: שראיתי מה קרה לראיין, ומשהו בי קפץ. הם הקשיבו בשקט, ועזבו אותי במנוחה."

"אז אתה מבין?", הוא הזמין עוד בירה בזמן שדיבר איתי, "ראיין שנא מכות – וידעתי שהדבר האחרון שהוא ירצה זה שבלוויה שלו יהיו כאלה. עמדנו, אני ועוד כמה חברים, וניסינו להפריד את הילדים שהתחילו את המלחמה. קיבלנו לא מעט אגרופים – אבל הם היו של ילדים בני 18, שעוד לא יודעים לתת מכה. דחפנו לצדדים, ודחפנו ודחפנו – עד שהפסיקו. הבינו את המסר והמטרה." הוא חייך. "אז בסופו של דבר, לא היו מכות בלוויה של ראיין. ואלוהים יודע, שאני ממש גאה בזה!"
(האוסטרלי מפתיע אותי בפעם הראשונה. חוויה לצאת לשתות בירה עם הבן אדם הזה – אתה אף פעם לא יודע מה עומד ליפול עליך)

"איטלקי יהודי ורומני יצאו לטייל.." החל משפט שחזר על עצמו הרבה באותו הערב , "שיט! אני בטוח שאני מכיר בדיחה שהולכת כך!" אמרתי כל הזמן. לוקה, האיטלקי, בא לפראג בשביל התרבות האחרת. פלאביו, הפילוסוף הרומני, בא בשביל לראות אומנות – אבל עכשיו, כשנגמר לו הכסף, הוא פשוט רצה להעביר ארבעה ימים בכמעט-חינם. אחרי שעה ורבע הליכה מצאנו את "מילדה", הסקאווט הצ'כי המקומי. אך בהגיענו אליו גילינו שהדבר היחיד שנמצא בו באחת בלילה באותו היום, זה כמה אנשים משועממים מדברים.
אחרי כמה ימים פגשתי את אורי, ג'אגלר ישראלי שחי באירופה כבר ארבע שנים. הוא עובר ממקום למקום, מרוויח כסף מלהטוטי אש ברחוב, ותמיד מוצא, איכשהו, מקומות חינם לישון בהם. לפראג הוא הגיע ביום בו נפגשנו, ומעולם לא היה בה לפני זה. לכן, שמח על הצעתי ללכת לסקאווט. הפעם, כבר היה יותר מעניין. דיברנו קצת עם אנשים, ניסינו להבין איך אורי יכול לגור שם, וראינו קצת תרבות אחרת.

בימים אחרים ליוויתי אנשים למסעות שתייה (עדיין הייתי חולה). אין מילה בשפה האנגלית (או העברית) שיכולה לתאר את המקומות בהם שותים הצ'כים. "פאב" הוא תיאור מאד לא נכון – כי הקשר בין המקומות התל אביבים שנושאים אותו התואר, לבין אלו בפראג, הינו מקרי ביותר. הצ'כים פשוט באים לשם כל יום, בכל שעה נתונה, ויושבים ושותים. הרבה. לפעמים לבד, פשוט מורידים כמה בירות בשקט. לפעמים בחבורה – רועשת או שקטה. לפעמים נשארים שם שעות, אך לפעמים באים רק לרבע שעה בדרך ממקום למקום. עם התיק והכל – מוכנים לתזוזה.

שלושה מקומות שהרשימו אותי במיוחד, היו גן הבירה במעלה הגבעה, הפאב הלא-חוקי, והמבשלה המאד-יחודית, Pivovarsky dum.
גן הבירה הוא המקום הכי לא תיירותי שהייתי בו. הוא ממוקם בפראג 3, אזור שנקרא גם 'ז'יז'קוב' ומהווה את לב הסצינה האלטרנטיבית\צעירה של פראג. מגיעים אליו אחרי טיפוס ממושך ומתיש ומעבר בגינה ציבורית חשוכה. בסופו של דבר מגלים מקום שמתיימר להיות גן בירה גרמני טיפוסי (כרגיל, גן ציבורי גדול בו כולם שותים בירה איכותית). בתכל'ס, כמו הרבה מקומות אתניים, המיקום בארץ אחרת מוסיף לו נופך מקומי מיוחד – וזה מקסים. לא תמצאו שם תייר אחד לרפואה (חוץ ממכם), וכן תמצאו בירה זולה ונקניקיות ע-נ-ק-י-ו-ת וטעימות.

אל הפאב הלא חוקי, Blind Eye, הגעתי עם שתי פנקיסטיות פיניות שפגשתי. עד לפני מספר חודשים היה המקום חוקי, ואז החליטה עיריית ת"א, אהמ, סליחה, עיריית פראג, שהוא לא עומד בתקנים אלו ואחרים – והורתה לסגור אותו עד הודעה חדשה. הבעלים לא הרימו ידיים, ובזמן שהם עמלים (בערך) על תיקון המחדלים, פועל המקום בצורה לא-חוקית. המשמעות היא ש: א. הוא חצי ריק. ב. כשתגיעו לכתובת, תגלו בית פרטי חשוך, שקט, נטוש. תצלצלו בפעמון ומישהו יבוא לפתוח לכם. רק לאחר הכניסה, בפנים, תגלו פאב אמיתי ותתרשמו מהאופן בו הוסווה המקום.

Pivovarsky Dum הוא פאב-מבשלה המשלב בית בירה מסורתי עם מסעדת בירה מודרנית. מעבר לאוכל הנחמד ולא-יקר-מדי שיש שם, הם גם הביאו לשולחן את הבירות המאד-מעניינות שמייצר המקום (ששתיתי עד שכאב הראש היה חזק מדי. עדיין הייתי חולה באותם הימים): הייתה בירת בננה, עם חתיכת בננה בפנים. בירת קפה, חיטה, דובדבנים חמוצים, אוכמניות ו – בירת סרפד(!). כן כן, סרפד. היא ירוקה מאד, ושונה בטעמה מכל בירה אחרת שטעמתי אי פעם. אגב, הייתה גם בירת שמפניה בתפריט, אבל באמת שכבר לא יכולתי לשתות יותר.

ויש עוד כמה מקומות ברשימות.

בקטנה ורשימות:
1. הסקוואט מילאדה (Milada): לוקחים את הרכבת התחתית עד לתחנת Na'draz Holesovice. יוצאים מהתחנה, לוקחים שמאלה לכיוון הגשר. עוברים את הגשר – ומצד שמאל יש שני בניינים גבוהים שעל אחד מהם רשום Hostel (מיקום מוזר ביותר להוסטל, אבל לא הספקתי לברר את העניין). מימינם של שני בניינים אלו (אך עדיין בצד השמאלי של הגשר) ישנו הסקוואט. לא תפספסו אותו.
אגב, המקום הוא סקאווט רציני ביותר, ואפילו יש לו אתר.
2. השם של גן הבירה הוא Riegrovy Sady . את הוראות ההגעה תמצאו בטקסט עצמו.
3. הפאב הלא חוקי, Blindeye, נמצא ב Vlkova and Krasova. סביר להניח שעד שתגיעו אליו הוא כבר יהיה חוקי שוב – וכפועל יוצא, גם הרבה פחות מגניב.
4. Pivovarsky Dum, הפאב מבשלה, ממוקם ב Lipova 15. תצטרכו לשאול מקומי בכדי למצוא את המקום (למרות שהוא לא מאד מרוחק מהמרכז)
5. לא יצא לי לבקר, אך טוענים שב – Pivni Galerie, ב – U Prohonu 9, יש מבחר בירות צ'כיות מקומיות מרשים ביותר. אמור להיות להם גם חדר טעימות מועיל.
6. בפינה של Jecna ו Stepanska יש חנות בשם Darky Humorem. רוצים לנחש מה יש בה?
7. באחד הימים לקחתי רכבת לקפלת העצמות שנמצאת ליד קוטנה הורה (Kutna Hura) – שעה נסיעה ברכבת מפראג. הקפלה המדהימה, שמקושטת ב – 4000 עצמות אדם (חולני כמו שזה נשמע), הביאה אותי לכדי פגישה מקרית עם בחורה צ'כית בשם יטקה, פעמיים, בשתי ערים שונות לחלוטין. בפעם השניה שנפגשנו במקריות, יטקה (הגירסא הצ'כית לשם יהודית) טענה שהיא ידעה שהגורל יפגיש אותנו שוב. אני לא יודע אם אני מאמין בזה או לא – אך עדיין היה מגניב להחריד (וגם די כיף).