בון וקלן

ישבתי בחדר של הבחורה הגרמנייה ועברתי על אוסף הדיסקים שלה. 'את שומעת אליוט סמית'?' שאלתי. היו שם שמונה דיסקים שלו לפחות. היא התיישבה לידי, מאיזשהי סיבה הייתה בתדהמה מוחלטת. לפני שנים היה שיר שהיא מאד אהבה, ועם קצת מאמץ היא גילתה שהוא קאבר לשיר של סמית'. היא לא אוהבת mp3, ולכן ירדה לחנות וקנתה, בהחלטה אימפולסיבית, שני דיסקים של אליוט. ככה, לפני ששמעה אותו מוציא הגה אחד מהפה. ארבעה חודשים הם היו כל מה שרץ לה במערכת. אחד השירים – אני לא זוכר איזה – גורם לה לבכות כל פעם שהוא מושמע. היא שמה אותו במערכת והמשיכה לדבר. 'זו פעם ראשונה שאני שומעת את סמית' עם אנשים סביבי' התוודתה.

על כל דיסק יש לה סיפור. באחד הסינגלים היא ממש גאה: נדרשה חרישה רצינית של איביי עד שמצאה אותו בזול. באמאזון הוא עולה שישים דולר – מחיר שהיא לא באמת יכולה לשלם. ביקשתי לשמוע אותו והיא הפסיקה את אחד השירים באמצע והחליפה דיסק. 'אני אף פעם לא עושה את זה' טענה – 'עוצרת שיר של סמית' באמצע זאת אומרת. זה כמו טקס דתי בשבילי'. אחרי עוד כמה דקות היו לה דמעות בעיניים – היא התנצלה והחליפה לאומן אחר. היא לא יכולה להקשיב לי ולסמית' ביחד. 'לא משהו אישי אתה מבין'.

דיברנו עוד. היא מנגנת על גיטרה ותופים – מקימה להקה עכשיו. היא גם קוראת נלהבת של קפקא – דיסקסנו קצת אותו ואת הרמן הסה. אחרי זה עברנו לספרים זרים שהיא מנסה לקרוא באנגלית, פילוסופיה קלה וקומיקס טפשי. לעשר דקות הייתי מאוהב.

הפסקה
התחלת הקטע עלולה לתת את הרושם המוטעה כאילו לי ולאסתר (זה שם הבחורה) היה משהו רומנטי בינינו. זה כמובן שקר מוחלט, למרות שנורא רציתי שהוא יהיה אמת. יחד איתנו בחדר היו עוד שלושה אנשים. חוץ משלושים דקות אלו של השיחה ביני לבינה, רוב הזמן דיברתי עם האחרים. יותר מזה: הגעתי לבית שלה מלכתחילה מכיוון שישנתי אצל אחד הבחורים הגרמנים בחדר. הוא בא לשם בשביל להתחיל איתה ונראה היה שהלך לו לא רע.

סוף הפסקה
ביליתי אצל מקס בדירה יומיים. הוא בן 25, מטאליסט לשעבר ובחור די קיצוני בהווה (וכנראה גם בעתיד). פגשתי אותו כשחיפשתי הוראות הגעה לאיזה מועדון גותי – ומהמשפט השני הבנתי שהוא סוג הבן אדם שהייתי מתחבר איתו גם לו היה דובר עברית. יצאתי איתו ועם חבריו לסצינת פאבי הרוק המקומית – זה היה מדהים. כולם, כולל הבנות, שתו יותר ממני ויותר מהר ממני. התחרפנתי לחלוטין.

משם נסעתי לפסטיבל הבירה בברלין. מקס כמעט הצטרף אלי, אבל בשנייה האחרונה החליט שלא כדאי שיבזבז את כל התקציב החודשי שלו ביומיים. החלטה חכמה הייתי אומר. נפרדנו לברכה – והמשכתי ליומיים של שכרות מוחלטת בפסטיבל הבירה.

בקטנה:
1. מקומות מומלצים בבון\קלן ורשימת כתובות יבואו מאוחר יותר – בדיוק כמו בבריסל (ושם הבטחתי וקיימתי!).
2. רשמים מפסטיבל הבירה יבואו גם יבואו מאוחר יותר. ברוך השם, יש הרבה מה לדווח משם.
3. אני לא יכול לסיים רשימה על בון וקולון בלי להזכיר את הקתדרלה ה*ענקית* בקלן שנבנתה במשך בערך 600 שנה(!). קוראים לה הדום – ותמונה שלה אתם יכולים פה ועכשיו:

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]