אוקטוברפסט במעברות: מסיפוריו של מוזג בירה ליום אחד

ב – 17:10 הגיע הלקוח הראשון. היה לו תיק נוודים ענק על הגב והוא נראה צעיר מהקהל המצופה. בן 18 כולו (שחר היה מבסוט. "יש דור המשך"), עושה שנת שירות בתל מונד ומתעניין בבירה בזמנו החופשי (הוא אפילו בישל פעם בירה עם חבריו!). לפסטיבל הוא בא בעקבות איזה בירה צ'כית שהוא צד כבר זמן מה, והופתע לגלות 1001 סוגים שלא ידע עליהם. עוד לא הכל הוגש בזמן שבא, אז הגשנו לו ממה שיש וסיפרתי לו על הבירות המוצעות בזמן ששתה.

בית היין בקיבוץ מעברות עשוי להיראות כמו אולם אירועים נעים. מצד שני, בית היין בקיבוץ מעברות גם עשוי להיראות כמו פאב אירופאי כפרי נחמד, או – עם האיבזור הנכון, גן בירה גרמני רגוע. ביום הפסטיבל שלטו כמובן שתי האופציות האחרונות. בחצר הקדמית של המקום עמדו, אחת ליד השנייה, מיטב בירות ארצנו: בל הייבן הקטנים, טוכר וקרושוביצה, נורמן פרמיום המדהימים, מק שוף ולה שוף ועוד כמה מתותחי היבואנים. יותר מרשים מזה לא יכול להיות, הייתם וודאי חושבים, עד שהייתם מגיעים לחלק היותר מוסתר של המקום. שם שכנו דוכן הבירות הביתיות, סטרוברנו הצ'כית, סמיקלאוס ואורבוק 23 האוסטריות המאד-סופר-חזקות (סמיקלאוס – 14 אחוז!) – וכמובן, הדובדבן שבקצפת, היהלום שבכתר והגרגיר שבחומוס: דוכן בירות ברוקלין. ותקשיבו למילה שלי – הייתי אחראי עליו באותו הערב.

בשש וקצת פתחתי את בקבוק הבכורה והחלו להצטבר סיפורי המוכרים בלבד (clerks). הלקוח הראשון היה בחור מבוגר, בשנות החמישים-שישים לחייו. בדרך כלל הוא מסתובב בחוגי היין, ואחד המוכרים שמכיר אותו העיד שיש לו אוסף מכובד. "אני, רק טעימה" אמר לי כשהגיע – והושיט את הכוס. "מצוין – אנחנו מוכרים פה רק טעימות. תלוש אחד בבקשה (ששווה 3 שקלים)". "לא לא. רק טעימה" התעקש, "תלוש אחד" התעקשתי בתורי. הוא החל להתעצבן "רק טעימה!". מזגתי לו 3 טיפות לכוס, והוא עזב רוטן. הבחור בדוכן לידי טען שהוא מכיר אותו כבר שנים. "יש אנשים שפשוט לא משתנים".

שלוש עשרה אנשים הגיעו לדוכן שתויים וכשביקשו טעימה גילו שאת הכוס השאירו במקום אחר (הם הושיטו לי יד ריקה). לפחות חמישה שאלו אותי ממה עשויה בירת הדלעת ("מה זאת אומרת?" התמוגגתי, "מסלרי כמובן!") וגיליתי שאחוז מפחיד מאד מהלקוחות לא הצליח להסיק לבד איפה מיוצרת בירת ברוקלין. "זו בירה ישראלית, נכון?" היה הנסיון הנפוץ ביותר.

במהלך הערב פשטה שמועה שבדוכן של נורמן מוזגים כוסות מלאות (בניגוד לטעימה שהם צריכים להביא). הלכתי לבדוק בעצמי ויצאתי עם כוס וחצי בגלל "שאותי הם מכירים". קיבלתי גם חולצת מועדון הבירה במתנה, חצי סנדוויץ', 21 בקבוקי בירה ריקים והמון, אבל ה-מון, מספרי טלפון. של בנים (שמכינים בירה ומסכימים להביא לי כמה בקבוקים). היו גם שתי הצעות מגונות: בחור מהצפון הציע לי לבוא איתו לטיול בירה בבלגיה, ומישהו אחר רצה להצטרף עם זוגתו לטעימות שאני עורך.

הפסטיבל במעברות היה כנראה אוסף הבירות הטוב ביותר שהוצג בארצנו אי פעם במקום אחד. היחידים שנפקדו משם היו ג.י.ל.ס קפה על שלל הבירות הבלגיות והטראפיסטיות שלהם, ואולי עוד בירה צ'כית או רוסית איכותית אחת או שתיים. חישוב מהיר מראה שחצי ליטר בירה עלה שם 15 ש"ח – מחיר שבארץ הוא מצחיק לכל בירה, ועל אחת כמה וכמה לבירות איכותיות כמו אלו שהיו שם. והשורה התחתונה שלי מאד לא מפתיעה והייתה יכולה להיכתב עוד לפני האירוע: פשוט היה נפלא.
צ'ירס!
(אוקטוברפסט במעברות 26.11.2006)

1. דיווחים נוספים מהפסטיבל יש פה ופה.
2. תסתכלו פה, זה עוד מתחרה לתואר המשחק החמוד של השנה (יש סרט הדגמה של דקה)
3. בישראל לא חוגגים את הלאווין. בתל אביב – כן. הנה, טקסט קצר לכבוד החג: הרגעים המפחידים אי פעם ביותר במשחקי מחשב.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו להוסיף]