משחק מקדים: פרייז'ר הצעיר

(כתבתי את הפוסט הבא בתחילת שבוע שעבר. ברגע שסיימתי לכתוב אותו, החלטתי שהוא גרוע ברמות היסטוריות. לצערי, ולצערכם, לא עמד עלי ליבי למחוק אותו. ולכן, לאחר לבטים קשים שארכו כשלוש שניות, הוחלט שיפורסם כפוסט מקדים לפוסט הבירות שיבוא בהמשך)

הקטע החדש שלי בשבועות האחרונים הוא צ'ירס – או בעברית: חופשי על הבר. סיטקום שנות ה – 80 נהדר עם המון אווירה טובה של שתייה ופאבים. פשוט תפור עלי.

אתמול הגעתי לצמד פרקי הפתיחה של העונה השלישית, וכבר בדקות הראשונות יכולתי להבחין ברגע מכונן העומד להתרחש: פרייז'ר הצעיר נחזה, לראשונה בסדרה, יושב על הבר. בהמשך הוא גם דיבר (ודיבר ודיבר. הרי הוא פרייז'ר) ועשה לי צמרמורת קטנה. זה היה שונה מלראות פרק ראשון של סדרה גדולה – היות ושם כולם מקווים שאולי נעשית היסטוריה. אולם ספק אם מישהו חשב, או קיווה, בזמן הסרטת הפרק, שדמותו של פרייז'ר תמשיך ללוות אותנו במשך 17-פאקינג-שנה.

רק לאחר הצפייה הבחנתי עד כמה פרייז'ר הצעיר דומה לניילס (אחיו בסדרת ההמשך לצ'ירס). איזה הברקת ליהוק גאונה הייתה כשבחרו את דיוויד פירס לגלם את ניילס קריין.

אגב, בפרק השמיני של אותה העונה, מתארחת אמו של פרייז'ר. בסדרת ההמשך מדברים עליה הרבה, אך לא רואים אותה, היות וע"פ הסיפור שם, היא נפטרה. האמא שמגיעה לצ'ירס היא אדם קשה, מסוכן (מאיימת לרצוח את דייאן), סנוב ומעצבן – וקשה מאד להאמין שזו האשה שהייתה נשואה למרטין קריין כל כך הרבה שנים. מישהו פה, פישל באחידות הסיפור.

כחלק מגל הנוסטלגיה, קבלו את שיר הפתיחה הטחון-עד-מוות של הצ'ירס: Where Everybody Knows Your Name ואת זה הפחות מוכר ושונה לחלוטין של פרייז'ר: Tossed Salads (תלחצו על הקישורים לצורך הורדה, זה לא לינק ישיר).

מאחר שאנו כבר בכל מקרה בעיצומו של פוסט טלוויזיוני, זה הזמן להזכיר את The Class. מעבר להיות הסדרה חמודה-לגמרי, גם התרחש בה מקרה מעניין לפני שלוש שבועות: אחת הדמויות שככיכבה בסדרה ב – 13 הפרקים הראשונים – הועלמה מהפרק הארבע עשרה ללא כל הסבר. מה שנקרא: סינדרום צ'אק קאנינגהאם. עוד לא ברור לחלוטין אם ההיעלמות תוסבר בהמשך הסדרה או לא, אבל לי לפחות, היעלמות לא מוסברת זו מפריעה עד-מאד להגיון הפנימי של התוכנית.

זהו. אלו היו מילותי האחרונות על טלוויזיה בזמן הקרוב. לפחות שעד ידגדג לי באצבעות לכתוב קצת על דקסטר.

1. גרפילד, החתול והלזניה, חוזר לטלוויזיה – ואפילו עם אנימציה תלת-מימדית. השאלה המסקרנת ביותר: למי יש קול מספיק ציני ואדיש בכדי לדובב הפעם את החתול הכתום?