ביקורת פאב: רוחמה

הרבה אלכוהול לא יקר נשפך בערב הפתיחה של רוחמה לפני חודש. עם חצי גולדסטאר מהחבית בעשרה שקלים, ושוטים חינם על חשבון הבית – נראה היה שהבטחתו של הבעלים, "איש לא יצא מכאן פיכח הלילה" קוימה במלואה. שתיתי ליטר וחצי בירה, וקיבלתי עוד שלושה שוטים. הנזק? 30 ש"ח (לפני טיפ כמובן). שווה. רק בחורה אחת מהחבר'ה שבאו איתי עמדה על הרגליים בסוף הערב. מזל גדול – היא הייתה הנהגת.

כך *בדיוק* צריך להראות ערב פתיחה של מקום. ללמוד ממנו יותר מדי, כמובן אי אפשר, ולכן חזרנו לביקור נוסף לפני שבוע וקצת.

(יש לי תמונה אמיתית של המקום! הייתם מאמינים?)

חודש אחרי, אדי האלכוהול של הפתיחה עדיין מורגשים ברוחמה. מחיר חצי גולדסטאר (הבירה היחידה מהחבית) הוא עתה 16 ש"ח, יש מבצע 1+1 על בקבוקי גינס. צ'ייסר בלנטיין עולה 12 ש"ח – וכל לקוח מקבל שוט ויסקי זול או ערק כרמל על חשבון הבית. לפחות העניין עם השוטים בטח ייעלם בעתיד, אך המחירים עדיין בתחתית של התחתית. מי שקורא את הבלוג יותר משבועיים, זיהה וודאי את הבעיה העיקרית שלי עם ההיצע: אין מספיק בירות מהחבית. מצד שני, אני לא בטוח שקהל המטרה של הפאב הוא חבר'ה המחפשים ריגושי בירה.

התיישבנו על הבר, ובלי לבקש תפריט הזמנו שני חצאי גולדסטאר. יש תפריטים ברוחמה – בחיי שיש, ראיתי אותם – אך נראה שרוב באי המקום יודעים בדיוק מה הם רוצים. היה שם עוד זוג בדייט שישב ליד שולחן, זוג בחורות על הבר – וגם שני חבר'ה, שמסתבר שיש להם להקה. כולם כמובן נראו חברים של הברמנית. זו הבעיה עם לבוא לפאבים בפלורנטין כשאתה לא מתוך השכונה: תמיד יש את ההרגשה שהגעת למסיבה בה אינך מכיר אף אחד.

בגלגול הקודם קראו לרוחמה ווסט 4. הבעלים היה אותם הבעלים, אווירת השכונתיות הייתה אותה האווירה – אך העיצוב היה פחות עכשווי, והמקום פחות דיבר לקהל. די אהבתי אותו אז, הוא הסביר פנים לאלו שבאו כמוני, לבד, בערבי התבודדות (או סתם כך). כיום מעוצב המקום בסגנון הקלאסי של בר "גדול" בצורת ח' – וכמה שולחנות נוספים בכניסה. המרכאות הכפולות באו מכיוון שגם בתפוסה מלאה קשה להאמין שאפשר לדחוס לרוחמה יותר משלושים אנשים. העיצוב החדש דווקא שיפר, להפתעתי, את האווירה. קשה לשים את האצבע על מה בדיוק עשה זאת – אבל עכשיו יותר נינוח שם.

הבירות הגיעו, ואיתן הגיעו גם צ'ייסרים. ד' הלך על ויסקי – ואני העדפתי, כמו מורד טוב, דווקא ערק. בנוסף קיבלנו צלחת נאצ'וס, שהוחלפה בהמשך בביגל'ה. לא בדקתי – אך לא נראה לי שהמטבח של רוחמה מציע הרבה יותר מזה.

לשתיית צ'ייסרים משותפת יש השפעה מאד בולטת וחיובית: היא יוצרת קשר בין הלקוחות בפאב. כך קרה למשל, שהוזמנו להופעה פרטית של חבריי הלהקה בסופ"ש. צ'ייסרים גם אחראיים לכך שגיליתי בערב הפתיחה את משמעות שם המקום: רוחמה, על שם חברת הכנסת רוחמה אברהם. הסיסמא מגיעה בהתאמה: "אנו פתוחים אחרי שתיים". ומה יקרה כשהייפ יעלם? יישאר סתם שם עברי חביב כאנטיתזה לרוב הפאבים עם השמות הלועזיים.

המוזיקה, רוק אלטרנטיבי מוכר (פרל ג'ם למשל) ריחפה ברקע בווליום מתאים לשיחה. אני וד' ניסינו להבין למי בדיוק פונה הבר. הקהל הברור ביותר הוא תושבי השכונה עצמה – ששמחים למוסד זול ומזמין. מי שמחוץ לשכונה, יתקשה למצוא בפאב אטרקציות מיוחדות מלבד המחירים הזולים: כאן אין ערבי נושא, הקרנת סרטים או הופעות חיות. מצד שני, הוא כן ימצא כאן את האווירה האמיתית של פלורנטין. זו שכל המקומונים מתגאים בה. תוסיפו עוד איזה ברז בירה-או-שניים מעניינים, ואני עצמי אאמץ את המקום בחיבוק.

(רוחמה. פלורנטין 5. 21:00-עד-לקוח-אחרון. 03-6818151)

1. גילוי נאות קטנטן וקצת מיותר: החלפתי שניים-שלושה מיילים רשמיים עם אחד מבעלי רוחמה, בעקבות ביקורת שכתבתי על הווסט 4. מלבד זאת, אני לא מכיר אותו אפילו קצת – והוא מצידו, אפילו לא יודע איך קוראים לי וכיצד אני נראה. לטעמי, זה מצב מספיק טוב בכדי שאוכל לכתוב ביקורת אובייקטיבית על המקום.