שיר השבוע #2: לזיכרה
לזיכרה של ר.
רק שבוע שעבר ביקשה ממני את השיר. בטח לא הספיקה להאזין לו אפילו פעם אחת.
אינני מרחיב בדר"כ על חיי האישיים בבלוג, ולכן לא אספר על הטרגדיה שהתרחשה השבוע. מלבד זאת, בעיתות כאלה אני נוטה לשתיקה, היות ונדמה לי שכל המילים והתיאורים לא יעשו חסד עם הרגשתי.
הללויה של ג'ף באקלי הוא קלאסיקה שבקלאסיקות, או כמו שגיאחה היטב לאבחן: קאבר שעושה בדיוק מה שקאבר אמור לעשות. נותן לשיר המקורי פירוש מחודש, המשנה את הרגשתו המקצה אל הקצה, עד כדי כך שכמעט נוצרת יצירה אחרת, עם מנגינה זהה (ומי שלא מאמין לי מוזמן לשמוע את הגירסא המקורית של ליאונרד כהן. גירסא בינונית פלוס, לא יותר). השיר קיבל תנופה חזקה לאחר שכיכב בפסקול שרק ב – 2001. בעקבות שידור הסרט בטלוויזיה, נזכרה בו ר. שבוע שעבר.
כשקיבלתי את הבשורות האיומות, השמעתי את הללויה שלוש פעמים ברצף. לאחר מכן, יצאתי לחפש עצמי ברחובות.
היה אמור להיות פה שיר אחר, שידחה לשבוע הבא. כמו כן, חד פעמית הפוסט סגור לתגובות.
תגובות אחרונות