אבק כוכבים

צפיתי אמש בסרט אבק כוכבים בפסטיבל אייקון*, והוא פשוט בונבוניירה של סרט.

הסבר קצר למי שהביטוי 'אבק כוכבים' גורם לו לרוץ למנקה שטיחים הקרוב. תחילה היה ניל גיימן. סופר קומיקס נערץ. ניל כתב את סנדמן, אחת מסדרות הקומיקס המהוללות בהיסטוריה. לאחר מכן (או במהלך) החל גיימן לכתוב סיפורים קצרים – ובסוף גם ספרים. 'אבק כוכבים', הספר השלישי שלו שקראתי, היה אגדה למבוגרים. ז'אנר שבו גיימן הולך ומתמחה ככל שעוברות השנים. זה גם היה הספר הראשון של גיימן שלדעתי הוגדר כפחות מ"מבריק". שלא תבינו לא נכון' הוא טוב, אבל בתקופה בה קראתי אותו ציפיתי מגיימן ללא פחות מ'גאוני'.

העלילה מספרת על טריסטן, זבן בכפר בשם 'חומה'. טריסטן מאוהב בכל ליבו במלכת הכיתה השכונתית: ויקטוריה. לצערו, מתגלה האחרונה כביצ'ית אמיתית. משהו כמו גירסת אנגליה של המאה ה – 19 לצ'יר לידר של ימינו. בצירוף מקרים לא-ממוזל, צופים השניים בצוותא, באחד הלילות, בכוכב-נופל – וטריסטן מקבל קווסט המהווה מפתח ללב אהובתו: להשיג את הכוכב. או במילים של 'הירוז': "Save the star – Save the cheerleader'**.

'חומה' הוא לא סתם כפר, אלא כפר החוצץ בין עולמנו לבין, אהמ, עולם אחר. עולם קסום שכזה (קוראים לו 'סטורמהולד' אם נורא חשוב לכם לדעת). כדי להשיג את הכוכב, חייב טריסטן לעבור לסטורמהולד – רגע בו מתחילה בסרט רכבת הרים של הרפתקאות, דמעות והומור. פה גם נפסיק להרוס את עלילת הסרט.

ההשוואות לנסיכה הקסומה מתבקשות. לא כל יום עולה לאקרנים סרט פנטזיה מודע לעצמו. מה עוד, שהדבר שהכי חסר בעלילה, הוא הילד מהנסיכה הקסומה שיעצור את הקטעים הקיצ'יים. השוואה פחות אינטואטיבית, אך אולי מדויקת יותר, היא ל'וילו והנסיכה'. סרט טוב ומשעשע, אך לא מושלם. בסופו של דבר עומד אבק כוכבים איפושהו בין שניהם: הוא טוב, אפילו מצויין, ומתעלה כמעט בכל אספקט על וילו והנסיכה (ובאספקטים הטכניים גם על הנסיכה הקסומה). מצד שני, הוא לא מושלם. בדיוק התיאור שהייתי מצמיד לספר, אגב.

כמה הערות:
1. צילום תנועת הציפור*** – הדבר הזה בו המצלמה עפה לה בוירטואזיות באוויר, הוא אחד האפקטים הפופולריים בסרט. אתם יוצאים מ'חומה' בתנועה אחת, עפים לשמים, ונוחתים, באותו השוט, לסצינה מלכותית בטירה בעולם אחר. אשכרה גוגל Earth. למרות ורטיגו-או-שניים שקיבלתי במהלך ההקרנה, הטכניקה התאימה לסרט כמו כפפה. פשוט יפייפה.

2. כל אחד מהשחקנים עושה עבודתו נאמנה, וכל מה שנותר הוא להבדיל בין 'טוב מאד' ל'מדהים'. מישל פייפר, בתפקיד המכשפה הרעה, מצמררת ברמות. רוברט דה-נירו, אחד הקומיקאים החביבים עלי, גונב כל סצינה עם דמות הפיראט המדהימה שלו. ג'וני דפ נראה כמו קיאנו-ריבס לידו. שני הגיבורים שלנו, צ'ארלי קוקס וקלייר דאנס, משכנעים ביותר, אך מלכתחילה מגלמים דמויות משעממות יחסית, ולכן אין להם יותר מקום רב להצטיינות.

3. אגב, לא יכול להיות שאני היחיד ששם לב שאת טריסטן מגלם שאראס. או יותר מדויק: שאראס עם שיער חום מוארך.

4. נקודת החולשה של הסרט היא הפסקול. הוא כל כך רגיל שזה משעמם. כינורות תזמורתיים סתמיים שלא מוסיפים דבר. תנו את אותו הסרט עם הסאונד של הפירטיים מהקריביים (למשל), וקיבלתם יצירת מופת. סצינת קרב אחת עם מוזיקת רקע מופלאה, מתקנת טיפה את המצב – אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי.

5. הסרט נכשל למדי בקופות בארה"ב (37 מליון דולר. בקאנטים לגמרי). התקווה היחידה היא שהוא יהפך לדי.וי.די-קאלט. את הכשלון ניתן להסביר רק במילותיו האלמותיות של שלום חנוך: "הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם".

———–
* הפסטיבל נכנס להילוך חמישי רק היום בעצם, כך ש: בואו בואו בואו בואו! כיף שם נורא.
** מעניין כמה אנשים הבינו את הבדיחה הזאת?
*** לא מונח מקצועי. אין לי מושג במונחים מקצועיים.