הגיגים של תחילת סתיו

עובר עלי שבוע מוזר. אינטנסיבי ברמות היסטריות, אך מסיבות חיוביות. לרגעים בודד עד כדי ואקום. לרגעים חברותי וחונק. אינטנסיביות מביאה איתה תופעות מוזרות, וגם מחשבות הזויות. כמה מהן פרושות לפניכם. אל תחפשו הגיון. תתעלמו משגיאות לוגיות.

1. מדי פעם בא לי לקשט את הבלוג בתמונה מספריית התמונות היפות שאני אוסף בקנאות. הנה אחת מהמשחק Little Big Planet. קדימון, בכלל לא חדש שלו, יש פה.

2. לאמונתי, באמת ובתמים, שלושת המושגים הבאים איבדו לחלוטין את משמעותם בת"א 2007:

א. רחוק – יש כל מיני דרכים להגדיר מקום רחוק. למשל: מקום שאי אפשר להגיע אליו בהליכה, או שצריך הכנה מיוחדת כדי לבקר בו. מסתבר שאצל אנשים רבים שפגשתי לאחרונה, יש למילה 'רחוק' בדיוק פירוש אחד: מה שלא נמצא פה. או בהשלכה למציאות תל-אביבית: כל מקום הנמצא יותר מבלוק מהדירה. כך נצפתי דופק ראשי בקיר, ומנסה להסביר, בסבלנות, שחמש דקות הליכה לפאב זה לא הרבה, שהסנטר לא רחוק מעזריאלי – ובטח שלא צריך להוציא דרכון כדי לעבור מאבן גבירול לאלנבי. בחיי.

ב. שכונתי – פעם, בטייטל 'שכונתי' התהדרו מקומות קטנים. שיכולת לרדת אליהם עם טרנינג ולפגוש את השכן ממול. כיום? כל מקום שאינו ממוקם באחת ממפלצות הבילוי (הנמל, יד חרוצים, רמת החייל וכדומה) מכריז על עצמו כשכונתי. ההגדרה ששברה את גב הגמל? פיק-אפ בר שכונתי. בחיי שלא ברור לי מה זאת החיה הזאת.

ג. מפנק – בר מפנק, כסא מפנק, מסיבה מפנקת עם די.ג'יי מפנק וכורסאות מפנקות. עוד מילת תואר שפשטה את הרגל. ובפאראפרזה על משפט עתיק: 'בתל אביב, דרכו של המקום להכריז שהוא מספק בדיוק את מה שהבטיח, היא להכתיר עצמו כ'מפנק". והמבין יבין.

3. פוסט בלי בירה הוא לא פוסט. טעימת בירות פולניות התרחשה אצלי השבוע, שריד לשלל הטיול באירופה. מספר מועט של חברים\מומחים הוזמן, בעיקר עקב מיעוט הבירות (גם ככה נגמר לי הגב מהסחיבה). פירוט מדוקדק לא יהיה פה – אבל תמונה תהיה גם תהיה:

4. מדורה ביער מהווה רקע מושלם לחיבור דוגמא לוגית נגד חוקי העישון: אני בן אדם שסובל ממזגנים. באמת, נורא. זה גורם לי צינון וכאבי גרון. יש עלי פק"ל בקיץ חולצה ארוכה בתיק – אבל גם זה לא תמיד עוזר. הייתי נורא שמח אם מקומות לא היו מפעילים מזגן. אפילו בקיץ. לפחות לא בקור המקפיא שרובם שמים. למעשה, הייתי שמח אם היו מעבירים חוק נגד הפעלת מזגן בקיץ במקומות ציבוריים. למה אני צריך לחלות עקב נוחיות של אחרים?

שלוש הערות:
א. לפחות אדם אחד כבר הצטרף עלי למאבק הציבורי בנושא.
ב. אנאלוגיה קצת מוזרה, אני יודע. הזהרתי שיהיה פוסט הזוי. אניווי, הבעיה הלוגית העיקרית שמצאתי בה היא עניין הכמות. רוב האנשים לא רוצים שיעשנו לידם, אבל מיעוט מהציבור לא רוצה מזגנים. לי אישית זה מריח כמו עריצות הרוב :]
ג. אני לא מעשן. סתם, שתדעו. אפילו לא נרגילה.

5. בהמשך להשלטות על המרחב הציבורי. הדבר הזה נצפה על מדרכת רמת אביב שלשום בצהריים. בווווווווז.

6. במוצ"ש הגעתי, לראשונה בחיי, לפתיחת תערוכה שאינה של אחד ממכריי. מדובר בשלושה אמנים פולניים המציגים בגלריית דביר (מנחם 11). הגלרייה עצמה חמודה נורא. למעשה בעיקר המיקום שלה, בחצר אחורית של רחוב שקט בצפון דיזינגוף, חמוד נורא. האווירה הייתה חגיגית ונרגשת – מה שמשפיע אוטומטית גם עליך. הבעיה היחידה הייתה שהתערוכה הורכבה משלוש יצירות. וגם אם נורא רצית להתרכז בהן, עדיין סיימת הכל תוך רבע שעה.

מסקנה? היה כיף. עכשיו מחפשים עוד כאלה.

7. ומחר אינדינגב. מי מתנדב לשתות איתי שם גולדסטאר זולה לקול שטפונות נגב? :]