אינדינגב: דברים שרואים משם

לא בטוח שאני האדם הנכון לסכם את אינדינגב. גם מכיוון שנכחתי שם יום אחד (כולל לינה בלילה). וגם מכיוון שנדמה לי שחוויתי את הפסטיבל בצורה נורא סוביקטיבית. בניגוד לאירועים "דומים" (עד כמה שהיו כאלה) אחרים, לא התרכזתי בכל להקה ובכל שיר – אלא גם הרבה במסביב.

ובכל זאת:

(תודה לגרבולון על התמונה)

1. רצינו להגיע בזמן – אבל אי הבנה כלשהי פלוס סיפור מעניין אחד הכולל חביתה, גרמו לאיחור בלתי נמנע. התוצאה: פספסתי את הופעת הבכורה של Oceanic. וחבל – הרי באתי להכיר דברים חדשים. למזלי הם מופיעים השבוע בבלום בר (מה שהיה אמור להיות הופעת הבכורה המקורית), וניתן יהיה לכפר על הטעות. אם המייספייס משקף אותם נכון, אז ניתן לטעון לדמיון מסוים למד בליס, וסאונד נקי ועוצמתי. יש למה לצפות.

2. בזמן שחנינו שמענו את האזרח צודרוב והשפנפן מתחילים לנגן. הקמת האוהלים וארוחת הצהריים העשירה שלנו (קופסאות שימורי מלפפון וזיתים) עברה לצלילי ההופעה הנהדרת. זו בהחלט הופכת להיות אחת הלהקות החביבות עלי באיזור. מפעם לפעם ניתן לראות כיצד הם משתפתפים ומפתחים צליל מהוקצע יותר – ויהיה מעניין לראות את התוצאה הסופית באלבום שיצא מתישהו\בקרוב.

מה שכן – התלונה היחידה שיש לי לחבר'ה עדיין תקפה: הרעיונות המוזיקליים המצויינים והמיוחדים שלהם, מפותחים לשירים קצרים מדי. שנגמרים רגע לאחר שהחלו. כמה שיעורים אצל דויד פרץ יכולים לתקן את העניין :]

3. כולם בחוץ שותים בירה קרה וטעימה – ורק סחבק היה ילד טוב ולא הביא איתו בקבוקי אלכוהול – כמו שביקשו. מיד הרמתי טלפון לידידה בדרך שתטפל בעניין. מאוחר יותר, גיליתי שאפילו מאיסור הכנסת בקבוקי הזכוכית פנימה התעלמו בנונשלנטיות. אח. ישראלים וחוקים לא נועדו לחיות בדו-קיום.

4. כבר בפנים. Side מתחילים להופיע ונשמעים לי נורא מוכרים. רק אחרי חצי הופעה נזכרתי שהורדתי כמה שירים מהמייספייס שלהם בעבר. להקה חמודה, ששייכת לז'אנר הלהקות אשר הופעה הופכת את המוזיקה שלהן מ"בסדר" ל"טובה". בזמן ההופעה נצפיתי שותה בירה. ואז עוד אחת. פסטיבל, בכל זאת.

5. שתי בירות מבקבוק (שליש) מאוחר יותר (שתינו בחוץ – הגיעו עם השלל החדש), וישבתי לשמוע עם גיאחה, ערן מלטאת האמבט ושאר החבר'ה את אומני היס רקורדס, שני קדר ודויד פרץ. שתי ההופעות היו טובות – אולם שתיהן מרשימות יותר בתנאים אחרים. קהל שמשוטט, אוכל, מדבר – ובאופן כללי לא נותן להם את תשומת הלב המלאה – מוריד מערך הופעות די אינטימיות בבסיסן.

6. חייבים לזרוק שתי מילים על גיאחה. דמות לוני טונס במסווה בלוגר, משולב עם חמידות של דובון-איכפת-לי ועומק של זמר בלוז מהארלם. הכל בבן אדם אחד והכל מתלכד מושלם לאישיות מדהימה. חצי שעה עם האנרגיות הבלתי נדלות של גיא משאירות לי חיוך על הפרצוף לכמה שעות לפחות. וסליחה מכל שאר האנשים שעשו לי כיף באותו היום אך לא הוזכרו פה.

7. בערך בזמן הזה גם הפכתי ללוח פרסומת מהלך. זה התחיל עם כמה סיכות של ידידי המורבידי, אשר דיגמנתי על גבי (החסון! פחחח!). זה המשיך בגיאחה, שקנה מקום פרסום במחיר מציאה של שוקולד איכותי. להיט הפסטיבל: סיכת Born to Be Cuddled. הרגע אפילו הונצח בתמונה:

(תודה לגיא על התמונה)

8. הלהקות הבאות: את ה – Pits אני מכיר היטב, והם עושים אחלה מוזיקה באופן כללי. מצד שני, לא הייתי בראש להופעה באותו הזמן, ולכן האזנתי לה בחצי אוזן. Xamavar עשו מטאל גותי לפי כל החוקים, אבל הפתיעו היות ולא ציפיתי לזאת בפסטיבל. Malox לעומת זאת, עשו סגנון שלא ציפיתי לו בשום מקום. סוג של Fאנק ג'אזי מוזר. באמצע זרם ההופעות עלתה שאלה מעניינת: מה גורם לאדם לקום בבוקר ולהתחיל קריירה בחמת חלילים? בלי קשר, שתיתי בירה חמישית.

9. יהלי סובול דווקא התחיל טוב – עם השיר 'אל תנדנד את הסירה' החביב מדיסק הסולו היחיד שלו. ההמשך היה חלש יותר, והיווה ניסוי כלים לחומר חדש. שלא תבינו לא נכון – לנסות חומר חדש בפסטיבל זה אחלה – אבל הופעה שמורכבת רק מכזה קצת יותר בעייתית.

10. זמן אוכל: מישהו אמר מחנה נוער עובד משודרג? לצד תבשילים פשוטים, אך עם זאת טעימים – קיבלנו גם מוקפץ, פיצות חובבניות ופיתות דרוזיות עם לבנה. הכל תומכר בסביבות ה – 15 ש"ח. מחיר מצוין (אפילו יותר ממצוין) לתבשילים ולמוקפץ. מחיר רגיל לפיצות ושאר הדברים. בן אדם נורמאלי (עם דגש על נורמאלי) יכל לשבוע שם בכיף ובזול. מלבד זאת, אלו מאכלים שמתאימים לאווירת הפסטיבל הכללית. אהבתי מאד.

11. ישבתי עם אנשים באיזור הסתלבט בהופעות של Ed ואביב מארק. לא מחוסר חיבה, אלא מעייפות ומצב רוח כללי לנהל שיחות עצלות. נשתו עוד שתי בירות. נטעם הקפה המקומי (שהיה סביר באופן מפתיע) והצ'אי המקומי – שהיה מעולה בכל קנה מידה.

12. מלכת הפלקט – ההפתעה הנעימה של היום. מסיבות אלו ואחרות, לא התחברתי לדיסק הבכורה שלהם. לכן לא טרחתי להקשיב לדיסק החדש. ההופעה שינתה את דעתי מהקצה אל הקצה. ממש כיף, ופוטנציאל ללהקה חדשה שאפשר להעריץ. טופי.

13. ההופעה עם הכי הרבה הנאה פוטנציאלית (ע"פ תחזית Islay), הייתה בסופו של דבר ההופעה הכי טובה ביום הראשון. כן כן – מדובר על המידנייט פיקוקס מחוזקים ב – The Girls (שזה בעצם שרון קנטור). מה אספר? פשוט הופעה עצומה. מקורית, מפעילה, לא משעממת ולו לחצי שנייה – ומעבר לכל, מצליחה לגרום אפילו לעצלן כמוני להזיז קצת את הרגליים, הידיים, הראש וקצות האוזניים. לא סתם מתארים אותם בתור "הקרקס של מידנייט פיקוקס". לרוץ ולראות בהזדמנות הקרובה.

14. למה אנשים מרגישים חופש למנוע מאחרים שינה? מה, זה על בסיס 'אם אני לא ישן – אף אחד לא ישן'? ליד מתחם האוהלים ישבה חבורה עליזה וניגנה. למה שם, ולא בכל מקום אחר במדבר? לאיודע. מישהי ביקשה מהם, בשיא הנחמדות, לזוז – וקיבלה תגובה מלאת בוז. מישהו אחר שאל "תוכל אולי להזיז קצת את הגיטרה מהאוהל?" ונענה: "תוכל אולי *אתה* להזיז את האוהל מהגיטרה?". ויכוחים לא עזרו – והעסק נפתר רק כשהתערב המורבידי ואיים בסנקציות גופניות חמורות. נרגענו, הלכנו לישון – ותוך שתי דקות הוציא מישהו אחר גיטרה.

היית חושב שלפחות אלו שהתלוננו בלילה יגלו עצמם כטיפוסים מתחשבים בבוקר. טעות גדולה. אחד שפירק אוהל מוקדם, ליווה את העבודה הפיזית בשירה (מסורת ציונית עתיקה). שניים אחרים תיקשרו, לא בעזרת פתקים, דרך צדדים מנוגדים של המתחם. וחלק מאלו שהתעוררו דיקלמו לעצמם, לא בלב ולא בשקט, נאומי מוטיבציה של בוקר. ובאמת – תחסכו ממני הטפות בסגנון "באת לפסטיבל – מה ציפית, לישון בו?". זה לא טיול שנתי, אני לא בן חמש עשרה – ולמרות שמדובר באירוע צעיר ומגניב – התחשבות היא עדיין לא מילה גסה.

15. קצת לפני שמונה התחלנו בתזוזה. האוטו כמעט התפרק תחת מסע של ארבעה אנשים. עצרנו לחומוס מסורתי באבו חסן בתשע וקצת – ואחרי קפה וקינוחים, נחתנו בבית בשלווה. עייפים אך מרוצים.

לסיכום: עד רגע זה אין לי מושג אם הפסטיבל היה כשלון או הצלחה. במונחים של כמות קהל זאת אומרת. הצלחה כלכלית עם פוטנציאל לפסטיבל נוסף ורווחי בעתיד? או שמא הניסוי נכשל? מבחינה אישית היה מלא בדיוק בצורה הנכונה: לא מפוצץ, ואפשר היה לזוז. אך גם לא ריק, ומלא ברוח חיה. גם הפסטיבל בכללותו היה נהדר באופן אישי. שילוב מושלם של רגעים אמוציונליים, יבשים, מעניינים ומשעממים. הכל במידה בריאה.

בכל מקרה מגיע ח"ח למארגנים על ניהול מקצועי למופת, פסטיבל שתקתק בלי איחורים (מקרה נדיר וראוי לשבח במחוזותינו!) וחזון אמיץ. כן ירבו – ושיצליחו בגדול.

1. סיכום נוסף, של היום השני דווקא, יש אצל יוחאי.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם]