גדנסק: לפני הזריחה

[לאחר הפסקה קצרה, אנו נכנסים לישורת האחרונה של ניימן באירופה 2]

לפעמים כל שצריך הוא תירוץ כדי להתחיל שיחה. זוג גרמני מתווכח בקול היווה בדיוק את זה עבור ג'סי, תייר אמריקאי באירופה, וסלין, תיירת צרפתייה בדרך חזרה לפריז. הם החלו שיחה. ג'סי היה בדרך לוינה, שם היו לו 14 שעות לשרוף עד הטיסה הבייתה. שיחתם קלחה, וכשהגיע תורו של ג'סי לרדת מהרכבת הציע האחרון לסלין הצעה שאי אפשר לסרב לה: שני את מסלולך. רדי איתי ל – 14 שעות בוינה. נסתובב, נדבר, נהנה – ומחר תמשיכי הביתה.

היא הסכימה.

(אני שומר על זכות השתיקה בקשר לתמונה)

ב – 14 שעות אפשר להיקשר. אפשר מאד להיקשר, אפשר כמעט להתאהב. הסרט 'לפני הזריחה' מצליח להראות את בנייתו של כל גיד וגיד בקשר בין ג'סי לסלין. הוא לא סרט הופך עולמות, אלא כזה המספר סיפור קטן. על כמה שעות, ביום רגיל, של שני אנשים – והקשר שנוצר ביניהם בזמן הזה. בין לבין מושחלים בסרט עשרות שיחות פילוסופיות. מהזן הסיינפלדי ועד הזן התיאולוגי עמוק. כל שניה בו טבעית ומקסימה – ובסופו יש חשק עז להתאהב.

[לפני הזריחה (1995). מומלץ לצפייה ביום גשם, בתוך חדר קר, על ספה קטנה עם בחורה יפה]

——
קראו לה זושה, ובניגוד לרוב הסיפורים, הסיפור הזה לא מתחיל בי, אלא בה. כאשר הבחינה בי כבר באוטובוס 507 בורשה. כשהתיישבתי מולה במקום השמור ברכבת לגדנסק, החליטה היא שזה סוג של גורל. אני לעומת זאת חשבתי לעצמי 'ניגר, היא יפה מדי בשבילך'.

***
התחלתי שיחה דווקא עם הבחור לידה, ובסוף הצטרפה זושה לשיחה. כל פעם שדיברה הפתיעה אותי. בהערה חכמה או שנונה, או מצחיקה, או מודעת לעצמה. דיברנו הרבה על אורח חיים, וגם קצת על אלכוהול. רפאו, הבחור הפולני, נעלם, וחזר אחרי רגע עם שלוש בירות בידו. לשתות על הרכבת. הנה חוויה חדשה.

***
לקחנו שלוקים, בין שקשוק קרון אחד לשני. וכשנגמרו הבירות הלך רפאו והביא עוד שלוש. הוא לקח את מספרי הטלפון שלי ושל זושה, וקבענו להיפגש להסתובב למחרת. חשבתי לבקש את המספר של זושה בעצמי, אבל חשבתי כמובן ש'ניגר, היה ממש יפה מדי בשבילך'.

***
יום אחרי זה. ארבע אחרי הצהריים. רפאו הביא חבר ונפגשנו בגדאנסק העתיקה. התחלנו סבב פאבים ספונטני. בירה פה, בירה שם. בלי ששמתי לב, התיישבתי כל פעם ליד זושה. וככל שנקף הזמן, דיברתי יותר ויותר עם זושה. ובסוף – כמעט רק עם זושה. בשלב מסוים שאל אותי רפאו 'תגיד, אתה רוצה שנעזוב ונשאיר אתכם לבד?'. הסתכלתי בו כאילו נפל מהירח. 'עזוב, בן אדם, היא ממש יפה מדי בשבילי' עניתי.

***
ככה כנראה נוצרים קשרים. כשלא מנסים. זושה אכן יפה מדי בשבילי, אבל לא ממש יודעת את זה. ובשלב מסוים של הערב, בדרכים אלו ואחרות, התבררה הסוגיה. דפק לי קצת הלב, ובסוף, כשהכרכרה שלה הפכה לדלעת והיא עזבה, הוא גם נשבר טיפה. ברגע האחרון גילתה שאיבדה את הז'קט הארוך שלה, וביקשה שאחפש אותו. לא ברור למה, לא היינו אמורים להיפגש הרי שוב.

***
רצתי שתוי ברחובות גדנסק, מחפש את הפאבים שעברנו בהם במהלך היום, טועה, הולך לאיבוד, נכנס למסעדות ושואל מלצרים. ברקים הבהבו מעלי, ואז גם התחיל גשם. את הז'קט לא מצאתי, וחזרתי להוסטל רטוב עד לשד עצמותי. לקח לי שעה וחצי להרגע, ומספר שעות קצר לאחר מכן התעוררתי עם האנג אובר עצבני. שמתי את הראש מתחת למים, את התיק הגדול על הגב, ויצאתי לשבת בין הקרונות על הרכבת לורוצלב. הלב קצת כאב, אך שיערתי שתוך כמה שעות יעלה על הרכבת הבאה לורוצלב. שזושה תהפוך לעוד תו יפה במנגינה של הטיול.

***
אוי, אלוהים אדירים, כמה שטעיתי. [המשך יבוא..]