בלגיות עם גימיק

ערב שלישי היה מוצלח במיוחד. כי לפני ההופעה המדוברת מהפוסט הקודם, השתתפתי בטעימות בירות בלגיות חדשות בבירדי.

לא מדויק לקרוא לערב אמש בבירדי 'טעימת בירות בלגיות'. ומדוע? משום שעידאי, מגילס קפה, יבואני הבירות המדוברות, דיבר על הכל, ענה על הכל, סיפר, תיבל וצבע והוסיף פרטים, עניין וכיף עד שהתוצאה לא הייתה סתם 'טעימה'. הנושאים נעו מהבדלי בירה בחבית לבקבוק, לטרנדים בעולם המבשלות, איכויות השוק המקומי, חוקי מיסוי האלכוהול, תערוכות אוכל ועוד רשימת נושאים מכובדת שלכל אחד מהם מגיע פוסט. אפילו על תעשיית הבירה הביתית האיטלקית דיברנו!

אבל מה לעשות, אנחנו פה בשביל הבירות. והן היו, מ-ע-נ-י-נ-ו-ת. בואו נצלול לתוכן:

טריפל כרמלית [קישור]

בפסטיבל הבירה האחרון בבלגיה, ובעצם, גם בערב הטעימות, דיברו מסביבי על הכרמלית כאילו היא פסגת היצירה הבלגית*. בירה זהובה, חסרת ריח מיוחד, בעלת טעם בלגי עדין וקלאסי לסגנון. אישית, לא הבנתי את ההתלהבות. נכון, בירה טובה, אבל לא הפילה אותי מהרגליים. מצד שני, מה אני בעצם מבין?

בצורה אבסורדית , עם 8.4% הכרמלית הייתה אחת הבירות החלשות בערב. המבשלה ממנה מגיעה המוצר, Bosteels, היא מבשלה משפחתית לחלוטין, בעלת קטע מוזר ביותר למאה ה – 21: היא מתעניינת באיכות ולא במסחור (גישה שאט אט גולשת להרבה מבשלות בלגיות). לדוגמא, סירבה זו להימכר לתאגיד המפלצתי אינטרברו ב – 170 מליון יורו. הבירה זכה ב – 3 פרסים בינלאומיים (שזה המון!) ומתהדרת בבאר מים ייחודית משל עצמה. בלי קשר לטעמי האישי, זו בירה שהייתם רוצים לטעום לפחות פעם בחיים.

קוואק [קישור]

תחזרו אחרי: לא אומרים סתם 'קוואק', אלא 'קוואק – הבירה והכוס'. כי כמה שהבירה מצויינת, הכוס זה מה שזוכרים בסוף. לפחות בפעמים הראשונות.

והיא מצויינת. היא מגיעה מאותה המבשלה כמו הכרמלית, אבל היא יותר בירה מהקודמת: טיפה כהה יותר, פחות עדינה, כבדה יותר והרבה יותר לחיכי. זו גם בירה איטית, שמתאימה לשתיה ארוכה-כה-כה. כמה אלכוהול? שוב: 8.4%. נעלה בהמשך, אל דאגה.

אז הסיפור עם הכוס? האגדה מספרת** שבימי נפוליאון אסר הקיסר על נהגי הכרכרות לעזוב את "הרכב" בזמן עצירות הבירה של הנוסעים. מדוע? כי בלי נהג היו הסוסים מתפרעים ובורחים. Bosteels, שרצו לבוא לקראת הנהגים, עיצבו כוס מיוחדת אותה יכל העגלון לשים לידו (כמו כוסות הקפה במכוניות של היום). וכך בעצם נולד הטייק אווי הראשון :]

נכון או לא נכון, הכוס היא האטרקציה הגדולה של הבירה: היא הכוס הנגנבת ביותר בבלגיה, ואם הייתם שם בפסטיבל בקיץ, לא היה לכם סיכוי להתחמק ממנה.

גורדון 12-12 [קישור]


אוי, זו הייתה הנקודה השחורה של הערב. בחברת ג'ון מרטינס החליטו ליצור בירה שתתחרה בלהיט הערסים הלא-מתכלה: וודקה-רדבול. אז הם שמו משהו שאמור להיות בירה בת 12% בתוך פחית של 250 מ"מ, ויצרו אלטרנטיבה זולה. התוצאה? מרגישים את הטעם של הוודקה (וזה מוזר, כי לא מחזקים את הבירה בוודקה). לא התחבר לי בכלל. קורה.

Pink Killer [קישור]


במה שונה הבירה הזאת משאר בירות הערב? ראשית, היא הבירה ה"ותיקה" בארץ, ואפילו הספקתי לשתות בקבוקים שלה בבית. שנית, בניגוד לשאר, היא מוצר קיצי מובהק. היא גם בירת הפירות היחידה של הערב, חלשה מהשאר בצורה ניכרת (5%), ובעלת הצבע הכי ורוד. לא מספיק הבדלים?

הרוצחת הורודה היא בירת אשכוליות אדומות, מרירה-מתוקה, מרעננת עם ריח שונה וטעם שונה. ושלא תטעו: זו אינה בירה בטעם-מיץ, אלא בירה-בירה, עם נגיעות מורגשות של אשכוליות. יופי של מוצר מעניין, מאחת המבשלות האהובות עלי: Brasserie de Silly. לקנות ולהנות.

דאוס [קישור]

כבר המראה מבלבל: בקבוק גדול, 750 מ"מ (נדמה לי) בצורת בקבוק שמפניה, עם פקק שמפניה – ולכל הרוחות! אפילו רשום על זה שמפניה. גם כוסות ההגשה הן הסניפר של שמפניה – ובכל זאת הפתעה: זו בירה!

כי את דאוס, המוצר השלישי של הערב מבית Bosteels שולחים לשימפיון (כן, יש דבר כזה) בחבל שמפיין. היא בהירה, בעלת ריח חלש, והטעם, אהמ – זו לא שמפניה, זה ברור, אבל זה גם לא בדיוק בירה. מוצר כלאיים שצריך לטעום כדי להבין. היא הולכת מצויין עם תותים (שגדי הגיש לשולחן ברוב נדיבותו) ומחירה יקר עד מאד: יותר מ – 100 ש"ח לבקבוק.

והתוצאה: חמש בהונות למעלה! (מתוך חמש). יופי של בירה, רק עכשיו צריך למצוא תירוץ לרכוש אותה.
(תמו שידורינו להערב)

[הפרלמנט של בירדי. כל יום שלישי הראשון של החודש. חינם לחברי מועדון, 20 ש"ח לשאר. הרשמה מראש באתר]

———–
* למעשה, לקח לי כמה שעות להבין שלא מדברים על הרכבת התחתית, אבל זה סיפור משעשע אחר
** איזה אגדה – יש להם מסמכים במבשלה שמגבים את הסיפור.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]