Plastic peacocks – Cycle of the donkey – ביקורונת ומסיבת השקה

נורא רציתי לכתוב ביקורת רצינית על הדיסק האחרון המצוין ובעל הסיפור המיוחד של הפלסטיק פיקוקס. אבל כמו שכבר לא אהיה מליונר עד גיל עשרים, גם את זה לא הספקתי לעשות. הערב, באחת בלילה, מתקיימת מסיבת השקה לאלבום בסילון אבן גבירול (אבן גבירול 129). הופעה לא תהיה שם כמובן – ההרכב לא קיים מאז 2004, אבל השמעה חגיגית של האלבום כן. ולאחריה – גם תקלוט ברוח המעמד (הודעה ראשונה, שינוי תאריך).

[פליקס נאדאר. צלם, קריקטוריסט, עיתונאי – וכמובן, חובב בלונים פורחים צרפתי. חלק מספיישל סמית'סוניאן בבלוג*]

הפלסטיק פיקוקס הם מהמיתולוגיה החדשה של הסצינה האלטרנטיבית. גם כי אלבום הבכורה שלהם, Radio Death, שלא שמעתי, זכה להצלחה לא מועטה. אבל גם, ולדעתי בעיקר, כי שלושת חברי הלהקה המשיכו להוות עמודי תווך בשלושה הרכבים מקומיים בולטים: גיישה נו (דני אברג'יל), מונוטוניקס התיאטרליים (חגי פרשטמן) וכמובן: המידנייט פיקוקס המדהימים (איתן רדושינסקי). הסיפור של 'מחזור החמור' פשוט ועתיק כמו ההיסטוריה: להקה מקליטה דיסק. חברי להקה חווים 'חילוקי דעות אמנותיים'. הדיסק נגנז ולא יוצא לאור. לא ממש מסובך, אה? בכל מקרה, לפני חודש שוחרר הדיסק, סוף סוף, להורדה חינמית בבלוג המצוין Kingdom of Uza, ושלום ירד על המזרח התיכון.

לתאר את Cycle of the Donkey במשפט אחד זו משימה קלה ביותר: רוק מלוכלך מלודי, קצת בועט ובעיקר מאד אמוציונלי. מכירים את השירים שמרוב עוצמתם יושבים על הרגש ומכריחים אתכם להתאמץ להקשיב למילותיהם? אז כאלה. השיא מגיע, מבחינתי, בשיר הפתיחה, אנדורפינים – ובעיקר בשיר הסיום Now you know it's real. האחרון, על אף קיטשיות מסוימת, הוא פנינה של ממש. יצירה מהממת שבקלות נכנסת לעשרת השירים האהובים עלי השנה. מה לעשות, אני סאקר לקיטש עם סאונד מלוכלך.

בעת שחיפשתי למה להשוות את הפלסטיק פיקוקס נפלה עלי הבנה כואבת: אני כבר לא שומע אולד פאשיין רוק. בשנה האחרונה המוזיקה שלי נעה בין כבד מאד לרך מאד והמון סגנונות שוליים, כשהאמצע נשאר ריק. את החלל ממלאות בעיקר להקות רוק ישראליות – נגיד, הגיישה נו, מידנייט פיקוקס, מונוטוניקס מחוזקות בהום סיקס, ג'ט פלאג ודומותיהן. אבל היות שאלו הן ממשיכות דרכן המעשיות או רוחניות של הפלסטיק פיקוקס, יהיה מצחיק להשוות את הלהקה אליהן.

יש לכם קצת יותר מ – 12 שעות לשמוע, להתאהב באלבום ולבוא למסיבת ההשקה. איך עושים זאת? מורידים תחילה את השיר Now you know it's real (הורדה). מתרשמים ממנו, הולכים ל – Kingdom of Uza ומורידים את הדיסק המלא (הורדה). אגב, כולי תקווה שיסלחו לי על כך ששמתי את השיר ככה בבלוג. המטרות הן טובות לחלוטין.

עוד כמה אירועים איכותיים שיש הערב
1. נתחיל עם מה שכבר דווח באירועי השבוע האמיתיים: בתחום המסיבתי יש את Para One הצרפתי בקומפורט 13. בברזילי נמצאים קוואמי והחלבות, ומארחים את נעם רותם, אבי ביטר(!) ועוד כמה אושיות אלטרנטיבה. פרטים בפוסט.
2. פיתקית, הלייבל התל אביבי המרענן ביותר חוזר להופיע בבית פיתקית (פראנצויז 14): חלל ההופעות ההזוי ביותר בעיר. כן, אין על זה ויכוח. אם הבנתי נכון, ההופעות הלילה יתקיימו על גג הבניין – שצריך להיעזר קצת בחבל כדי להגיע אליו – מה שמוסיף עוד מימד לאופי ההזוי של המקום. דרום תל אביביות במיטבה. מי ינגן? Lechuck, מורחת לאקום (שתי נשים על גיטרה + גבר על תופים עושים מוזיקה לא עדינה) ואשכרה מתים. אהמ, ממתי אמני פיתקית אימצו שמות של מופיעים בפטיפון? 21:00, 10 ש"ח בכניסה ובירות זולות.
3. מה עם מי שסתם רוצה לצחוק? הוא מוזמן להקרנה האחרונה של המוסד הסגור של ההיפופוטם בסינמטק. עוד קאלט מקומי חדש. פרטים מלאים פה.

——————-
* הסמית'סוניאן האמריקאי פירסם בפליקר אוסף תמונות אימתני – כל כולו תחת התג 'לא ידוע על זכויות יוצרים'. כאות הערכה לצעד מבורך זה יקושטו פוסטי הבלוג בשבוע הקרובות בתמונות מהאוסף. יש עסק?