ברמנ'ס 2008

[פוסט זריז זה נכתב במהירות היות והתערוכה פתוחה הערב, ורק הערב, לקהל הרחב. פרטים בסוף העמוד]

יש דברים שמגלים מנסיון. למשל: שלתערוכת אלכוהול כדאי לבוא עם אסטרטגית טעימות. וזו שגיבשתי לתערוכת האלכוהול ברמנ'ס 2008 הייתה פשוטה ביותר: ראשית, קוקטיילים זה לבני אנוש שלובשים חזיות. כן, אפילו מרטיני. שנית? ויסקי שותים רק אם יש כמה מילים ארוכות, עדיף מספרים ראשוניים גדולים, לאחר שמו. בנוסף לכך עדיף לבקש מנות קטנות, כדי לטעום כמה שיותר. והכי חשוב? וודקה זה no-no אחד גדול. או כמו שאומרים בפולין: וודקה לא טועמים. וודקה שותים.

בדיעבד הייתה זו האסטרטגיה הגרועה ביותר מאז שאולמרט את פרץ החליטו לתקוף את לבנון. לך תתחמק מוודקה בתערוכה בה שבעים אחוז מהמותגים הם של המשקה השקוף. ולכל וודקה מחשוף גדול יותר מהשנייה*. חוץ מזה, כמה מהן ממש מפתות. למשל? ליין הוודקות בטעמים של וון גוך. דגמתי את מוצר הדגל, Double Expresso XXO: ארבעים וחמישה אחוזי אלכוהול, שמכילים גם את ריכוז הקפאין המקסימלי שמרשה החוק האמריקאי (לא עשה לי את זה דווקא).

בעניין הכמויות זה עבד כך: אתה מבקש 'קצת', 'טיפ טיפה' מסמן גודל אינפיניטיסמלי עם האצבעות ומקבל כוס גדושה באלכוהול. 'וואו, זה ממש הרבה' אתה ממלמל, בתקווה שמישהו יציל אותך. אבל אין קול ואין מציל, וחייבים לשתות הכל – כי Alcohol Abuse זה פשע במדינות מתוקנות.

[תגידו שלום לקולקציה החדשה של קגלביץ']

קוקטיילים נשמעיים טיפשיים בפוטנציה, אבל קשה להם לאמר לדבר הצבעוני והמיצי הזה 'לא' כשהוא מושט לך ליד. ומה עם הוויסקים? דווקא פה עמדתי בגבורה וטעמתי רק את אלו האיכותיים. אתם לא תשמעו עליהם: ויסקי זה לא מומחיותי וברור לי שצריך לשתוק כשאיני מבין.

די להתחכם! איך היה שם?**
במילה אחת? חביב. בשתי מילים? מאכזב משהו.

למה חביב? כי היו משקאות טובים, היה מעוצב למשעי, לעילא ול<עוד מילת תואר חיובית>. באמת, חלק מהחברות השקיעו מעל ומעבר בשיווק המשקאות: עיצוב חדרים יפייפה ושחקנים שהוסיפו לאווירה. התמונות שמפוזרות בפוסט הן רק דגימה קטנה מהאווירה. מלבד זאת היו כמובן כמה משקאות מעניינים מאד. בעיקר גרסאות סופר פרימיום אולטרה של משקאות רווחים (ג'נטלמן ג'ק דניאלס: אותו המשקה מסונן עוד פעמיים ויותר חלק), וכמה ליקרים מצויינים ומתוחכמים. כמעט והוצאתי את הארנק עבור כמה מהם – החלטה טיפשית ביותר לאור העובדה שעוד חודשיים אעזוב את הארץ.

מה לגבי ה'מאכזב משהו'? אין טקילות? אין רום? מבחר הליקרים מצומצם יחסית לטעמי. ובכלל, שיטוט אקראי בג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי חושף, מבחר אלכוהול הרבה יותר עשיר מזה שבתחרות. אגף הבירות מצומצם מאד בצורה טבעית (דאנסינג קאמל, לה שוף\מק שוף ו…גרולש!), אבל דווקא זה לא אכזבה היות ולא מצפים ליותר. בעיה קטנטנה נוספת היא עם פס הקול הגלגלצי במקום. היה נחמד בהרבה לו כל חדרון יכל לבחור את הפלייליסט שלו, וכך, למשל, בחדר המקסים של ג'ין הנדריקס היינו מקבלים ואלסים של שופן במקום קולדפליי.

חלאס עם השטויות! מה לשתות הערב?
ראשית, לסקירה מקצועית של המוצרים אפנה אתכם לכתבה של שגיא קופר בבקבוק. הכנה טובה מזו לא תהיה לכם. הנה ארבע המלצות משלי למי שימאס להוריד וודקות, לדגום ג'ינים ולטעום ויסקים:

1. JOYA (ג'ויה) – ליקרי פירות ישראליים:

אחד הגילויים החביבים של התערוכה היה ליין ליקרים ישראליים חדש זה. התערוכה היא בעצם הפעם הראשונה בה הוא מקבל חשיפה פומבית אמיתית, ואפילו אתר אינטרנט עוד אין בנמצא.

את הליקרים, שבאים בשלל טעמי פירות קלאסיים (פומלה-אשכולית, תפוח-קינמון וכו') רקח, עד לא מזמן, היצרן גיל בילו בביתו. עכשיו, כשהעסק הפך למקצועי, החל לייצר זאת ביקב אסיף. הבסיס האלכוהולי בו הוא משתמש, שמהווה את הטוויסט החביב מבחינתי, הוא יין לבן. התוצאה? קיצית מאד, שתייה, כיפית וקלילה. כלומר, כל התכונות שיש ליין לבן באופן טבעי, יחד עם תוספת טעמי הפירות. חיבבתי מאד.

שיהיה מובן: המוצר לא יכול להתחרות, למשל, בליקר היפנוטיק עליו תקראו תיכף למטה. אבל הוא גם לא מנסה: מחירו כשליש ממחיר היפנוטיק, והוא גם פחות סמיך ויותר קיצי ממנו. ההשוואה בין המוצרים כמעט לא רלוונטית.

2. ערק ירושלמי:

מסוכן לכתוב על משקה שלא טעמתי, ולכן גם לא אעשה זאת. לצערי, כשכבר הגעתי לדוכן של ערק ירושלמי, הייתי במצב בו לא-הכי-חכם בעולם להכניס ערק לפה (והמהדרין יוסיפו: אף פעם לא חכם להכניס ערק לפה). אבל כן חיבבתי את הרעיון של ערק בטעמים שמייצרים שלושה יזמים ירושלמיים צעירים. אשמח אם מי מהקוראים שיטעם אותו, ישלח ביקורונת קטנה למייל\בתגובות.

3. היפנוטיק

אח! זה היה טעים. ליקר חדש זה שהחברה הסקוטית הציגה בתחרות הוא השף-דה-לה-שוף של הליקרים המתוחכמים. מייצרים אותו על בסיס קוניאק איכותי, וודקה סופר פרימיום שעברה שלושה זיקוקים*** וכמובן: פירות טרופיים כלשהם. בדרך כלל משקאות כחולים זה סימן לא טוב (ע"ע קוראסאו), אבל ההיפנוטיק כל כך טעים – שלמי איכפת? מומלץ לטעום בחום. 17% אלכוהול.

4. Cosa Nera

רגע. אל תפחדו מהצבע השחור של הקוזה נרה – הוא אמור להיות ככה. ליקר זה, בעל 21% אלכוהול, מכיל ג'ינסנג (מה?) ותמציות שוש (ליקריץ) – ולכן, כמו הליקריץ, הוא שחור.

יש לו גם טעם ליקריצי כזה – ואנשים כמוני, שאוהבים את הממתק המוזר, חשבו שהוא מעדן. לא מתאים לכולם, אבל מושלם לחובבי הז'אנר.

מה מילותיך לסיום?
התערוכה, שמתקיימת ביד אליהו (נוקיה) פתוחה היום לקהל הרחב בין 16:00 לחצות (אולם כניסה תתאפשר רק עד 23:00). תמורת 40 ש"ח תקבלו שלושה קופוני טעימה, כאשר כל שלושה נוספים יעלו עוד 15 ש"ח (חלק מהמשקאות דורשים 2-3 קופונים, אז תתכוננו).

לא נשארתי עד סוף הלילה, אבל שמעתי שבימים המקצועיים התערוכה נגמרה באופן מוזר משהו, כשחלקים גדולים מהקהל נשפכים על הרצפה. וזה עוד קהל שאמור להיות "מקצועי". לכן, ביום השני כבר התחילו בעלי הדוכנים לאמר אחד לשני, עם חיוך סודי, "מקצועי-עלק". למה אני מספר את זה? כי אם זה מה שקרה בימים המקצועיים, מפחיד לחשוב מה יקרה היום. מצד שני, השתייה לקהל הרחב איננה חופשית, וכידוע לכל, עם ישראל משתכר הרבה יותר לאט כשהדבר תלוי בכיסו.

הערה לא קשורה: למרות שרציתי לכתוב פוסט סקירה על אירועי הלילה הלבן, אילוצי זמן לא איפשרו זאת בסוף. קורה.

—————–
* מצטער על ההערה הסקסיסטית, אבל זה היה מצב הדברים לאחר חמישה משקאות.
** הקול המודגש הוא קולו של הקורא הנבון אך, יחד עם זאת, אסרטיבי ועומד על שלו.
*** מספר הזיקוקים החליף לאחרונה את שנות היישון. במקום לספר לך על וויסקי שיושן כך-וכך-שנים, אתה מקבל הרצאה על כמה זיקוקים דרך לוח פחם עבר. האם זו חלק מתרבות הוודקה שמשתלטת עלינו?