ואוו (האביר האפל)

'וואו'. חזרתי עכשיו מהאביר האפל וזה מה שיש לי לאמר על הסרט. 'וואו'. הוא מצמרר, מותח, מלהיב והכי מהכל: מזעזע.

בואו נתעכב רגע על המילה האחרונה: 'מזעזע'. בעולמנו נדמה, וזו קלישאה נכונה למדי, שראינו כבר הכל. במציאות (9/11 מישהו?) בקולנוע ובכל אספקט אחר. כל קיץ הוליווד מנסה לזעזע אותנו מחדש. ואיך היא עושה זאת? בגדול יותר, יקר יותר ועם יותר פיצוצים ואפקטים. התוצאה? סתם גדולה יותר. כי יש הבדל בין להגדיל לבין להמציא משהו חדש. לזעזע. ועם זאת, יש באביר האפל, סרט PG-13 בלי טיפת דם(!), כמה סצינות מזעזעות ביותר. לא ברמת הבחילה או הטעם רע, אלא ברמת ה'אלוהים, הרגע נשבר העולם'.

אפילו אם הוא נשבר רק בסרט.
וזה מה שהכי אהבתי בסרט.

וכאן אפסיק. כבר דיברו על הפיצ'ר מספיק אנשים שמבינים הרבה יותר ממני (עין הדג, יאיר רווה – והפוסט החביב עלי: של סטיבי).

נ.ב – כמו שסלע חברי קלט תוך שניה. מטרת הפוסט היא: א. לשים תמונה יפה ו – ב. לציין שראיתי את הסרט ביום הבכורה.
(ורבעק – שמישהו יקנה לכריסטופר נולאן חוש הומור. סרט שלם בלי חצי בדיחה? נו… באמת)