נילי פינק בלבונטין 7

בדיוק השבוע דיברתי עם חבר על רוק נשי ישראלי. או יותר מדויק: על המחסור ברוק נשי ישראלי. ניסינו למנות את הבנות שעושות דיסטורשן בעברית, ונתקלנו בחומה קטנה: רוב השמות שייכות לקטגוריה 'מופיעות כבר מלנתלאפים שנה' (אלונה דניאל, שרון קנטור). מביך. אין רוק נשי חדש שפרץ לתודעה? 'מה עם נילי פינק?' ניסיתי אותו, אבל הוא לא הכיר. 'יש להם הופעה השבוע. רוצה?' איתגרתי – אבל הוא לא נפל: ת"א רחוקה מדי ואין בה שטחים ירוקים. אבל אני עקשן, וגם יש לי חיבה להרכב בחודשים האחרונים – כך שאמש יצאתי לצפות בהופעה של נילי פינק בלבונטין 7*.

[מזכיר רק לי את המדרגות של לבונטין 7*? מאוסף התמונות של ג'רמי האריס]

מה שהכי מאתגר בלבונטין 7 זה להעריך את מידת האיחור שלהם, שנעה בין להתחיל בזמן לבין שעתיים-אחרי-יאמרו-לך-'עוד-רגע-נפתח'. הימרתי על 35 דקות, והגעתי *בול* לצלילים הראשונים. לקחתי כוס בירה מלמעלה, איפה שהכוסות מזכוכית ויש חצי ליטר, זרקתי כמה בדיחות לקופאית שלא שועשעה מהן לרגע, ועמדתי על המדרגה בסוף האולם המלא אך לא עמוס, עם נקודת תצפית מצויינת לבמה.

בואו נתחיל, כהרגלי, מהשורה התחתונה: הייתה אחת ההופעות הטובות שראיתי בחודשים האחרונים. נילי פינק, שם ההרכב כמו גם שם הבחורה המובילה בו, עושים רוק, שמתאזן מצוין בין מלודיה לבין קטעי סולו. בין רעש קל לצליל ברור ומובן. חלק מהשירים שקטים למדי, או לפחות מתחילים שקטים, עד כדי כך שנדמה לפעמים שאלו גירסאות רוק לשירים אקוסטיים רכים. השיר האהוב עלי הוא 'אין בי' המצויין. נפלתי ברישתו די מזמן, לאחר חרישה מסיבית במייספייס (פה), ובהופעה הוא נשמע אפילו *הרבה* יותר טוב. עמוק, מלנכולי, טיפה מזכיר באווירה את 'חור בלבנה' של רוקפור (אבל זו סתם זריקת שם לצורך תיאור האווירה. השירים לא באמת דומים).

כששומעים כמויות של הרכבים וזמרים מתחילים, צף על פני השטח ההבדל בין כשרון ליכולת. יש יוצרים בעלי כשרון נדיר, שמצליחים לחבר לחנים מתוקים אחד אחד, אבל משהו ביצירה הסופית לא מהודק ולא מחזיק אותך קשוב עד סוף השיר. ויש יוצרים שמשלבים עם הכשרון גם יכולת לבנות שיר אמיתי – עם פתיחה, קטעי מעבר, בתים שממקומים נכון וסיום שמסביר לך שהשיר הסתיים עכשיו וכך צריך להיות. נילי פינק משתייכים כמובן לסוג השני (דאה! אחרת הפיסקה הזאת לא הייתה מופיעה פה!)

נסיים** עם הערה טכנית: ההרכב יוצא עכשיו לחופשת הקלטת דיסק לא קצרה ('ניפגש עוד שנה וחצי'). אבל, כמו שכולנו יודעים, חופשות נועדו להיות מופרות, ובמוזיקה זה מתבטא בגיגים מזדמנים פה ושם. ולכן, במקרה ותתקלו באחד כזה, ובדיוק יבוא לכם רוק איכותי או סתם מוזיקה משובחת, לכו אליו. לדעתי? לא תתחרטו.

[נילי פינק, לבונטין 7, 29.7.2008]
——————
* טוב, כן. רק לי. וגם לא כל כך. אבל זו תמונה יפה, ונראה נחמד לשים אותה פה.
** החלטתי לא מזמן שביקורת הופעות לא צריכה להכיל יותר מארבע פסקאות. אף אחד לא יעקוב עד הסוף אחרת (אלא אם כן נכח בהופעה, אבל זה לא הקהל אליו מכוונים).

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]