מוזיקה טורקית: חוויה מתקנת

אז – מכירים את זה שאפשר לשפוט משהו רק אחרי מעשה? בימים הראשונים של הבלוג היה ברור לי שהדרך היחידה לדעת אם פוסט איכותי או לא, היא לפרסם אותו. וזה מצחיק, כי בערך עשר שניות אחרי הפרסום, עוד לפני שמישהו אחד הגיב, אתה כבר יודע אם הפוסט מוצלח.

דבר דומה קרה לי עם השיר הטורקי שהעליתי לפני שלושה ימים. דקה אחרי הפירסום כבר ידעתי שזו הייתה "טעות"*. זו לא שהשיר הטורקי גרוע (הוא חביב), אבל, כמו שיוחאי העיר בחוכמה, הוא נשמע כמו שיר רוק רגיל. רק בשפה אחרת. מה עושים? מתקנים. כלומר, מוסיפים עוד שיר טורקי, אבל הפעם אחד הרבה הרבה (אבל הרבה) יותר מוצלח. כדי שאנשים לא יפנו גבם למוזיקה הזאת.

[במקום לשים שני פוסטים רצוף תמונות משעממות של זמרות טורקיות, החלטתי לשים תמונה של פולי קפה. כי בטורקיה יש קפה טוב. או כך שמעתי]

כבר מהתחלה היה השיר של Candan Ercetin**, שנחשבת לאדית פיאף הטורקית, החביב עלי ברמות היסטריות מעל כל השאר מהאוסף הטורקי. הסיבה שלא שמתי אותו במקור היא שהוא נשמע מאד… מסורתי. ואני חיפשתי איזשהו סאונד חדש שמגיע מהמקומות האלה. בסוף נשברתי. למה? כי הוא מקסים, נוגע, מלא מיתרי גיטרות וכינורות זכים כמו מים וקול נשי עמוק ועשיר. פשוט כיף של דבר לשים ברקע (במשמעות של עצב יפה). מזל שאני לא מכיר את המילים: הן בטח היו מעלות דימעה בעיני.

הזמרת באמת נחשבת לקאנונית רצינית בטורקיה. מהדברים האלה שהייתם רוצים לקנות אם היה לכם תקציב רק לשלושה דיסקים טורקיים מודרניים. היא הופיעה פעם באירוויזיון, אבל אפשר לסלוח לה על התקרית. זה היה בשנות השמונים, כשהתחרות עדיין הייתה שווה – וזה גם היה כמעט עשור לפני דיסק הבכורה שלה. כולנו עושים טעויות בגיל צעיר.
[הורדה:Candan Erçetin – Soz Vermistin – זמן ההורדה נגמר!]

————-
* המרכאות הכפולות הן בגלל שטעות היא מילה קצת חזקה. יש דברים גרועים יותר מלהעלות שיר בנאלי לרשת. לא מאמינים לי? תגלשו במייספייס רנדומלית כמה דקות.
** יליז עדיין לא פה ועדיין אין לי מושג איך להגות את השמות האלה. חוץ מזה, אני בכלל בורשה עכשיו, יושב ליד זושה שמתלוננת בשקט על כך שאני עושה לה השקמה לא ברורה בתשע וחצי לפנות בוקר ביום ראשון. נשים, אה? :]