הגרמני המופלא

אודו לינדנברג (Udo Lindenberg) הוא אדם מרשים. מה מרשים – כל כך מרשים שאת רשימת ההישגים שלו אפשר לחלק לחמישה אנשים ועדיין תקבלו חמישה אנשים מרשימים. הוא כיכב בלהקת הרוק הגרמנית הראשונה, עבד חודשים כדי לקבל אישור להופיע במזרח גרמניה וניצל זאת רק כדי להעליב את הממשלה* שביטלה את סיבוב ההופעות כתגובה. הפיק סרטים, פרוייקטים, ספרים, המוני דיסקים שאלה מהם ששמעתי סופר מוצלחים – ועסק בפעילות פוליטית שמעמידה את רוב חברי הפרלמנט באור עצלני. במילים אחרות: מלך עולם. לפחות ע"פ הביוגרפיה שלו.

הגעתי לדיסק שלו משנה שעברה (2008) דרך רשימות 'עשרת הדיסקים הגרמניים הטובים ביותר ל – 2008' שאני עובר עליהן באינטנסיביות**. די מהר, תוך שעתיים ככה, הוא הפך לדיסק האהוב עלי ברשימה, הטוב ביותר ששמעתי מאז שהגעתי לגרמניה, והאמן הגרמני המוצלח ביותר ע"פ דעתו הצנועה, האוביקטיבית, הבלתי משוחדת והנכונה ללא תנאי של ניימן. כבר חודשיים שהדיסק הזה לא יוצא מרשימות ההאזנה שלי. הוא גם אחת הדרכים המוצלחות ביותר שלי ללמוד גרמנית***.

לבחור שיר לבלוג הייתה משימה קשה מאד. כי באמת כמעט כל השירים בדיסק טובים. זה אחד מהדיסקים האלה שכדי להבין את גדולתו חייבים לשמוע את כולו. כמה פעמים. בסופו של דבר נפל הפור על שיר הנושא של האלבום, Stark Wie Zwei (חזק כמו שניים). לא ברור אם הוא הכי יפה שיש (הדעה שלי בנושא משתנה פעם ביומיים), אבל הוא לבטח הראשון שנכנס לי ללב.

אומרים שאין כמו האהבה הראשונה.
[הורדה: Udo Lindenberg – Stark Wie Zwei]

—————–
* אני מת, אבל מת לראות את המוזיקאי הישראלי שיעשה דבר דומה.
** לא תאמינו כמה קשה לי למצוא כאלה. זו בטח הגרמנית שלי, כי לא ייתכן שלא אוהבים לעשות רשימות בגרמניה.
*** הדרך הנוספת היא להתחיל עם גרמניות. לא שיוצא מזה משהו, אבל לפחות אני לומד איך לסרב בחמישים דרכים שונות בגרמנית.