ההונג קונג היומי (2) – איים קטנים

קמתי אמש מוקדם בבוקר, שש בערך, כדי לתפוס את המעבורת הראשונה והיחידה שנוסעת לאי קטן העונה לשם Tap Mun (מטפורית. מעשית הוא לא ידידותי ולא עונה כשקוראים לו). לא בגלל שיש שם אטרקציות מיוחדות – אלא להפך – בגלל שאין שם שום דבר מיוחד לעשות. רק לראות 20 בתים של דייגים מסתכלים בהשתאות בתייר, ולהקיף את האי ברגל (עניין של שעה הליכה).

אם לא כתוב על זה על ניימן, אז לא ברור על מה כן כתוב (היות ולא מצאתי הופעות של להקות אינדי סיניות בפאבים קטנים בהונג קונג).

הונג קונג מוקפת בהמון איים קטנטנים כאלה. העסק של לברר איך להגיע אליהם הוא לא פשוט בכלל, ובסופו של דבר הסתפקתי במפה וספר הדרכה בסינית שידידה עשתה עבורי תרגום מהיר שלו. העסק הכי קשה הוא ההבנת של מאיפה יוצאות מעבורות לאיים האלה והתקשורת עם מי שמסיע אותם (לא יודע מילה באנגלית). כשאחזור לברלין אכתוב איזה מדריך קטן בעקבות הטיול-היומי הזה.

בינתיים, קבלו תמונה חביבה (אם כי לא מדהימה) של.. קברים. כן, קברים. זה קרה באמצע הטיול, כשגיליתי להשתאותי שהמבנים הנאים, שנראו מרחוק כמו ספסלים נוחים, הם בעצם בית קברות מבולגן. את שתי דקות ההליכה בו העברתי בהרגשה קריפית מוחלטת, שהתגברה כשניסה לזנק עלי בסוף עכביש בגודל האגרוף שלי. בררררר.

שאר הטיול עבר בנעימים. חבל רק שלא אזרתי אומץ ואכלתי ב"מסעדה" שיש לדייגים האלה להציע. אולי פעם הבאה.