מזון לנשמה (או: יומן גיקיות של יום ראשון עצל)

[זהירות – רשימת מכולת חסרת ערך של תרבות!]

אז – היה לי קצת כאב גרון אמש. שזה לא ממש מפתיע בהתחשב בעובדה שפתאנו הטמפרטורות ירדו למתחת לעשר מעלות, ואני כרגיל נתפסתי מופתע לחלוטין בחוץ בלי צעיף. אז בזבזתי את יום האמש עד מוות, ושהיתי בבית: רואה סדרות, קורא ספרים וקומיקס ושומע מוזיקה. החלטתי לזרוק את השלל פה למטה בפוסט עם שורה-שתיים הערה על כל דבר. אתם מוזמנים להוסיף משהו בתגובות אם בא לכם. גם דיון יתקבל בברכה!

[התמונה היא טפט מסך עצמאי ל – Team Fortress 2. משחק יריות בגוף ראשון שבטח ישמח לפירסום חינם]

סדרות:
1. Parks and Recreation – האמת היא שהסידרה הזאת הייתה גולת הכותרת של יום האתמול, היות וצפיתי בכולה מההתחלה ועד מה שיש עכשיו (9 פרקים בסה"כ). גם בלי לדעת שהסידרה נעשתה ע"י שני פליטי המשרד (למעשה, בתחילה היו שמועות שזה ספין-אוף) קל מאד לנחש זאת: הסגנון דומה עד זהה. העלילות מזכירות אחת את השניה ברוחן – והדמות הראשית היא גירסא נשית טובת לב למייקל סקוט. העונה הראשונה הייתה פושרת פלוס, אבל החל מהפרק האחרון ולתוך העונה השניה, החלה הסידרה להזכיר את הקצב המצוין של המשרד. ועכשיו? עכשיו איני יכול לחכות להמשך ההתפתחויות של עובדי חברת הגנים הציבוריים, והאם הם יצליחו, עוד שש עונות בטח, למלא את החור המפורסם ולהפוך אותו לפארק מהנה.

2. פרינג' ו – supernatural – העונה החדשה של על-טבעי היא ברמה הכי גבוהה של טלוויזית הרפתאות שיש. וזה מצחיק, כי מסידרה שהתחילה כמשהו של המון כיף ועלילות טיפשיות, קיבלנו עלילה פוסט-אפוקליפטית אפלה וסיפור ענק שבלתי אפשר לחזות את סופו. פרינג', לעומת זאת, ממשיכה בדיוק בהתאם לציפיות: כגירסת המאה ה – 21 לתיקים באפלה. זה לא רע כמובן, כי אקס פיילז הייתה תוכנית מופת לפי מיטב זכרוני, אבל גם לא מפתיע. לצפות? רק לבעלי קיבה חדשה, וחיבה חזקה לגרוטסקי.

3. דברים שלא ראיתי: Flashforward ששני פרקים שלה מחכים לי לצפייה, ותיקים באפלה – שהושגה בהשראת פרינג' כמובן.

4. אחרי שהגרוש החתיך בן ה – 40 היה הלהיט של העונות הקודמות (Californication, Castle ובטח עוד סידרה ששכחתי), Cougar Town, של פליטת חברים קורטני קוקס (מוניקה), מביאה לנו את הגירסא הנשית. ואיך זה? אהמ……… סביר כזה. ראוי לצפייה זה בטוח. טוב? לאיודע. אחרי שני פרקים קשה מאד לשפוט.

5. את Community, לעומת זאת, קל מאד לשפוט אחרי שלושה פרקים: היא סידרה מעולה! הרבה בגלל הדמויות ההזויות, קצת בגלל הרעיון (החיים ב – Community Collage, שזה סוג של קולג' לנחשלים) והמון בגלל השחקנים. מי הם? כל מיני חבר'ה שלא הכרתי בעבר – ואחד, צ'בי צ'ייס, שנותן לסידרה ניחוח אייטיז נעים כזה.

קומיקס
1. סנדמן – עלילות ניימן קורא סנדמן ממשיכות. כבר שנים שאני נאבק בסידרה הזאת, והשנה סוף סוף הצלחתי להחזיק מעמד בספר הראשון (הממוצע לדעתי) והגעתי לספר השני שמתגלה כאדיר, אדיר, אדיר(!). זה עדיין לא ברמה של פייבלס או פריצ'ר (שניים מהקומיקסים האהובים עלי בכל הזמנים), אבל אני מתחיל לראות מאיפה ההערצה המטורפת לסידרה מגיעה. אמש כמעט וסיימתי את הספר השני. ולמרות שאינכם שוטים, אני מרשה לעצמי להתנבא שעד הסופ"ש הבא אסיימו.

2. DMZ – בנוסף לסנדמן הרגשתי צורך עז להתחיל לקרוא קומיקס עטור שבחים חדש. DMZ עלה בגורל, והחוברת הראשונה שלו נקראה אמש. איך היה? פסדר. העלילה הכללית של מלחמת אזרחים חדשה באמריקה היא לא חדשנית בכלל. הקטע של עיתונאיים אמיצים שנשלחים לסקר אותה גם לא. אבל בקומיקס, כמו בכל מדיה אחרת, בדר"כ הביצוע והדמויות זה מה שקובע. ואת אלו אוכל לקבוע רק בעוד 6-8 חוברות.

3. מצאתי גיקים בברלין! ואלוהים, זה לקח זמן. יחד עם גיקים מגיעים בדר"כ המלצות. הפעם מדובר בהמלצות ללא פחות מ – 15 ווב קומיקס שאני חייב, מסתבר, לקרוא. מה ברשימה? Life of Riley, It's Walky, Three Panel Soul, Mac Hall, In the Puddle, Girls with Slingshots ועוד רבים וטובים שאין לי כוח להעתיק לפה. אתמול התחלתי לעלעל בראשון מביניהם – Life of Riley. נראה סבבה. לא משעמם, זה בטוח [לינקים אין עקב עצלנות. תריצו חיפוש במנוע החיפוש החביב עליכם]

ספרים
1. הצד האפור של קריאה באנגלית הוא שזה לוקח לי פשוט המון-מלא-טונה-של-זמן לסיים ספר. כך יוצא שכבר שבוע שאני שקוע בספר הראשון של The First Law, שנקרא: The Blade Itself, ועדיין לא הגעתי למחציתו (527 ע"מ בספר). מדובר בטרילוגית פנטזיה קלילה וזורמת להפליא בסגנון כתיבתה, אך בעלת משמעויות עמוקות מתחת לפני השטח. קצת סטיבן בראסט כותב פנטזיה אפית.

2. אחד מחברי ללימודים הוא מהמתמטיקאיים שמאוהבים בתרבות ופילוסופיה מתמטית. זה גורם לו לקנות המון ספרים בנושא, וזה גם גורם לו להעביר אותם הלאה בסיום הקריאה (תוך כדי הבטחה שאעביר אותם גם הלאה לאחר שאסיים לקרוא). כתוצאה מכך נפל לידי עכשיו Naming Infinity – שהוא ספר שמשתמש בסיפור של מושג האינסוף כדי לחבר מתמטיקה לדת, והגיון לטירוף. הכתיבה קצת רצינית מדי לטעמי ("האינסוף הוא מושג ששבה את לב האדם מאז שחר האנושות. כי הרי אלוהים הוא האינסוף, ואם נבין את מהות המספר אזי שנקרב לאל" וכו' וכו' וכו'), אבל הספר כולל אינספור רעיונות מעניינים וסיפורים פיקנטיים לגמרי (כרגע הגעתי לשליש הספר).

מוזיקה (שני דיסקים הושמטו, כי בא לי לדבר עליהם בפוסט נפרד. מחר אולי. או מחרותיים)
רוב הפעילוית הלו חייבות להיות מלוות המוזיקה, נכון?

1. Mercedes Sosa – Canciones Con Fundamento – השתמשתי באלבום משנת 1965 כדי לחלוק כבוד לזמרת שהלכה לעולמה אמש. ככה אני מדמיין מוזיקה ארגנטינאית קלאסית.

2. DJ Shadow – Endtroducing – נכנסתי חזק לנישה של היפ הופ אינטרומנטלי לאחרונה. האלבום של די.ג'יי שאדו מ – 1996 הוא קלאסיקה של הז'אנר.

3. Caravan Palace – Caravan Palace – התחלתי להאזין להם בעקבות הופעה שממשמשת ובאה לברלין. בינתיים אני מופתע לטובה מהמוזיקה שלהם. אווירת מועדונים ישנה עטופה בטכנולוגיות עכשוויות להפליא.

4. וכמובן: AC/DC – Greatest Hits. זה מה שקורה אחרי שרואים כמה פרקים ברצף של על טבעי..

5. Satyricon – The Age Of Nero – קומיקס? סדרות? ימים שלמים בתרבות ובטלה? ממש כאילו 2004 עכשיו. אז החלטתי לחזור למוזיקה ששמעתי אז. רוק כבד עדיין עושה לי טוב מדי פעם. למעשה, הוא עושה לי טוב בשניות אלו..