קריוקי פאוארפוינט וטיסות שמתו טרם זמנן

[אוקי, אני לא מרוצה מתכני ואיכות הפוסטים שיש פה מאז החזרה. אבל לפחות כיף לי לכתוב אותם :] ]

יש החושבים, תיירים בעיקר, ששיא עונת המסיבות בברלין היא בקיץ. עת הגרמנים מתפשטים (פשוטו כמשמעו) ויוצאים לחצרות וכיכרות (ובעיקר למחסנים הנטושים) העיר עם מגה-רמקולים ענקיים. זו כמובן שטות ענקית. כי כל מי שהיה בברלין שנה אחת לפחות, יכול להעיד ששיא עונת המסיבות מתרחשת, בערך, בשבוע שלפני חג המולד. עת כל המוסדות\ארגונים\קבוצות וחוגים (וגם סתם אנשים פרטיים) עורכים את מסיבות חג המולד שלהם. והניימנים שמחים ועלזים.

[והשלג ממשיך להיערם ברחבי ברלין. הטמפרטורות כבר מזמן מתחת לאפס, וחוץ מכמה אסטוניות אמיצות שקוראות לזה 'אביב נעים', כל השאר מתחבאים בתוך מעיליהם. מדי פעם יורדים למטה – כי חייבים – ואז עוצרים נשימה כי הכל כל-כך כל-כך יפה. אפילו עולה מחשבה, לעיתים, לקפוץ לתעלה הקרובה, לראות אותה שקטה וקפואה  – וסוף סוף לא זורמת. אבל אז נבהלים מכך שהאף מאבד תחושה, וחוזרים לבית הקפה, המשרד או הפוך החמים[

מכל אלו בחרתי לספר על מנהג הסטודנטים למתמטיקה\מדעי המחשב באוניברסיטה החופשית. מנהג ותיק למדי, אם לשפוט מכך שחבר'ה שלמדו שם לפני עשר שנים הגיבו בנוסטלגיה מאושרת עת הזכרתי אותו – שמופיע במסיבות הפקולטה הפרועות כל שנה. אני מדבר כמובן על 'קריוקי פאוארפוינט' שמוזכר בכותרת.

הנה העניין בשורה אחת: מורידים מצגת רנדומלית מהאינטרנט – כזו שמעבר השקפים כבר מוטבע בה מבעוד מועד. לוקחים סטודנט – עדיף שתוי (ואם לא, הוא יהיה שתוי בסוף המשחק) – ודורשים ממנו להרצות – מול אולם מלא (והכי גדול בבניין) על המצגת אותה הוא רואה בפעם הראשונה. על כל הצחקת קהל, או שנינות שיוצאת מפיו, מחליט ועד השופטים (שלושה במספר) שהבחור צריך לשתות עוד שוט וודקה. בסוף העניין צוות השופטים מבקר את המצגת – ובדרך כלל קוטל אותה לגמרי תוך הצגת טיעונים כגון 'אי שליטה בחומר', ו'נראה כאילו המרצה ראה את המצגת לראשונה רק בעת ההרצאה'. הגרמנים מוצאים את זה מצחיק כי זה הומור ישיר.

אין ספק שדבר כזה לא יעבוד בארץ. איפה תמצאו קהל של עשרות סטודנטים שישב בשקט, בעודו שותה בירות, ויאזין בנימוס להרצאת-בדיחה שכזאת תוך כדי צחוקים במקומות הנכונים משל היו קהל-סיטקומים משנות ה – 50? אבל פה, כשאתה אחד מהעדר (בערך), זה כיף גדול.

עוד דברים שנצפו השבוע: חדר המנודים באוניברסיטה החופשית: חבר'ה שלומדים לתואר ראשון\שני\שלישי כבר שנים (5-10 שנים לפחות), ומעבירים את לימודיהם בשהייה בחדר המנודים, תוך כדי שתיית בירה ויין חם (בחורף). התחברתי מאד לאווירה. חוץ מזה נאלצתי, ביום אחר (אתמול) לקחת חבר שיכור, אבל ממש שיכור, באמצע הלילה במינוס חמש-עשרה מעלות לביתו. דרך של חצי שעה שהתארכה לשעה וחצי כי הוא כל הזמן ניסה לברוח לי (הוא בעיקר ניסה לעלות על הפסים, כי הוא חשב שהם דומים לפיג'מה, והוא ישן בפיג'מה – ולכן הפסים הם ליד הבית שלו). כתוצאה מכך קמתי מעוך הבוקר, וחסר חשק לחלוטין לעלות לטיסה לרומא שהייתה לי בצהריים (אוקי, חשק היה – כוח לא). "למזלי" הטיסה התבטלה (ברצינות), מה שאומר שעכשיו השתנו תוכניות החופשה שלי. או במילים אחרות: ניפגש בקרוב מאד בארץ. בקרוב מאד מאד.

ניימן

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]