על שווקי חג המולד ותמונות ממותקות

*ה*אטרקציה התיירותית הגדולה ביותר בברלין בדצמבר לא קשורה למרבה הפלא למסיבות, תרבות או היסטוריה – אלא למשהו הרבה יותר מסורתי גרמני: שווקי חג המולד.

שווקים שהומצאו בגרמניה איפושהו במהלך המאה ה – 14 (בלי נדר, ייתכן ואני מתבלבל במאה), ומאז נדדו לקצת חלקים אחרים באירופה (השנה יש אפילו בוורשה!). אבל עדיין מגלים את מלוא הדרם בארץ המקור.

בין הצעירים המקומיים יש כאלה שמאוהבים בזה, לצד רבים שמעקמים את אפם לנוכח הקיטשיות בירידים אלו. אבל אצל הזרים והתיירים אין כמעט ויכוח: מדובר בפיסת אקזוטיקה מהממת שרק בשבילה שווה לקפוא במזג האוויר האירופאי.

[קשה לצלם בשוק חג מולד: חשוך שם, יש המון אורות צבעוניים, והאווירה לא נקלטת בעדשה של חובבן כמוני. חוץ מזה, גם שכחתי את המצלמה בבית. אז יש כמה תמונות אייפון בהמשך, אבל בינתיים קבלו תמונה מאתמול של פארק גוליצר המפורסם שנמצא מטר מחלוני. אגב, אתמול ירד פה שלג]

שוק חג המולד איכותי (יש בערך עשרים בברלין, רובם חביבים אך לא איכותיים) מכיל את הדברים הבאים:

א. כל מה שמכיל יריד אמריקאי (כמו זה בסידרה קרנבל).
ב. כל מה שמכילה עיירת ימי ביניים גרמנית (נפח! הייתי בכאלה עם נפח!). ו –
ג. כל פיסת ממתק גרמני שאי פעם הומצא, לצד תבשילי קדירה (קערת לחם מלאה בפטריות מבושלות)

וכמובן: נקניקיות ענק מכל הסוגים. יריד למהדרין יכלול גם שלג, אבל זו כבר דרישה שצריך להפנות לגורמים אחרים ולא למארגנים.

[לצד הלהיט המסורתי של יין חם עם תבלינים, נצפו השנה גם לא מעט 'גלו-ביר': בירות חמות לשתיה! עד כמה שהצלחתי להבחין כל הטריק הוא לקחת את בירות הדובדבנים הרגילות של טרמנס, ולחמם אותן. לנסות בבית ומהר]

התייר הממוצע בברלין יגיע לאחד השווקים הגדולים במרכז העיר: אלכסנדרפלאץ, כיכר האופרה או כיכר ז'נדארמן. למרות שאלו שווקים אימתניים ומכובדים, הרי שמיקומם כופה עליהם תכונה אחת מאד לא אוטנטית: מסחריות יתר.

אי לכך ובהתאם לזאת, העמסנו שנינו – אני וידידה קרובה – את עצמנו ביום א' קפוא אחד – כדי לבקר בשוק חג המולד הטוב ביותר באיזור: זה שבשפנדאו. סוג של פרבר שנמצא בקצה-קצה-קצה-קצה ברלין (בעצם, קצת אחרי הקצה). התחנה האחרונה בקו U7.

[דוכן הבובות המציאותיות הללו מאפשר בדיוק תגובה אחת: צילום מהיר – ובריחה מהמקום לפני שהן יקומו לחיים ויהרגו את כולנו]

בשוק חג המולד של שפנדאו יש לא-פחות מ – 400 דוכנים! הם פרושים לאורך דרך אבנים במרכז העיר, ומתהדרים בכל מיני תוספות פירטיות של קונדיטוריות מסורתיות שפרושות מסביב.

שני חפניניקים כמונו הצליחו לצלוח את המקום בשלוש שעות. אנשים רציניים יותר – כמו זושה (שטיילה איתי בשווקי חג מולד בדצמבר שעבר) היו בוודאי שורפים על המקום ימים שלמים.

הבעיה עם יריד כזה היא שהוא מלא בפיתויים – בעיקר בתחום המשקאות והמתוקים. החביבים עלי הם:
א'. גלו-ווין (יין חם עם תבלינים),
ב. גלו-ביר (בירת דובדבנים חמה!),
ג. שוקו חם סמיך עם קצפת. כזה שגורם לך לרצות להניח את הראש על המיטה.

בתחום המתוקים לא הספקתי לטעום מספיק, כי כבר שנה שניה ברציפות שאני נתקע על שני המועדפים של ומוריד מהם כמה שאפשר מבלי לחטוף סכרת: אגוזים קלויים מסוכרים, ופירות על מקל מצופים בשוקולד. קינחנו בלחם שום בתנור עם גבינת מוצרלה (בשווקי חג מולד המלוחים הם הקינוחים) .

קנינו כל מיני דברים קיטשיים למתנות (למשל: קישוטי חג מולד) – ורגע לפני שנשרו לי האצבעות מהקור, עלינו על הרכבת בחזרה הבייתה.

[לא תמונה שלי, אז: קרדיט]

מוסר השכל? תיירים יקרים, בבואכם לברלין בחודש דצמבר, אל תכלו זמנכם על שווקי חג המולד ממוסחרים במרכז העיר – אלא לכו לדברים הגרמניים האמיתיים: בשפנדאו, בטירת שרלוטנבורג – או – אם להאמין למה שאומרים לי: לשוק הצנוע אך איכותי שבכיכר מקסיקו בדרום-מערב העיר.

אלו היו 450 מילים מלשכת התיירות של ניימן לברלין.