הסיקסטיז זה עכשיו: רוטוסוניקססס וקורטינה בוב. הופעות, דיסקים להורדה ומועדונים מגניבים.

חדי העין מבין הקוראים שמו לב וודאי שאיני ממליץ על להקות כמו בעבר. הסיבה העצובה לכך היא שמאז המעבר לברלין פשוט יוצא לי ללכת פחות לקונצרטים – ואני מוצא עצמי יותר בפאבים, ואירועי תרבות\חברה שונים ומשונים. לדעתי זה נובע מהגודל העצום של העיר, מה שגורם ליציאה להופעה להיות מסורבלת מאי-פעם, למגוון העצום של אירועים יוצאי דופן שיש פה שההופעות חוסות בצילן – וכמובן: לעובדה שיש פחות להקות מקומיות שאני מחובר אליהן. אבל לאט לאט, עם הזמן והאזנה סובלנית, נוצרות כמה כאלה. The Rotosonixxx היא אחת מאלו.

הנה סיבה אחת ללמה ללהקה לשחרר את הדיסק שלה חינם לרשת: זה מושך ניימנים להופעה שלה. ב- הרוטוסוניקס (החלטתי לוותר על שלושת ה – ס') נתקלתי בראשונה ברשימת ההופעות של מועדון זה או אחר (שכחתי איזה). מדי פעם אני מגגל את שמות הלהקות ברשימות כאלה, רק כדי לראות אם האזנה סתמית במייספייס תשבה את ליבי. המייספייס של הרוטוסוניקס סיפק לא רק האזנה סתמית – אלא גם לינק להורדת האלבום השלם חינם בבנדקמפ. הורדתי. האזנתי. אהבתי. חיפשתי איפה הם מופיעים והלכתי. עכשיו אני רק צריך להוריד שוב ולשלם הפעם כסף. האמת היא שקיוויתי לרכוש גירסא פיזית שלו בהופעה – אבל כזו בכלל לא נמכרה.

הרוטוסוניקס נשמעים בדיוק – אבל (טוב, כמעט) בדיוק – כמו שנשמעו להקות בשנות השישים. רק עם סאונד קצת יותר טוב. הם עושים משהו שנשמע כמו גולד אולד רוק עם נגיעות מוזיקת גולשים קליפורנית וקצת ביזאריה. המילה טרנטינו נכנסת פה בחופשיות, היות והופעה של החבר'ה, בעיקר בהיכל של קורטינה בוב שכבר נדבר עליו – נשמעת כמו פסקול של פאלפ פיקשן 2 (ירצה היום ויהיה גם סרט כזה!). זה ממש ממש כיף להאזנה – בעיקר בחורף, עם תאורה קצת חמימה שנותנת הרגשה של מסע חזרה בזמן. הם גם ממש יודעים להשתמש במיתרי הגיטרות שלהם – ואני מדבר על כל סוגי הגיטרות. התווים, בחלק גדול משירים, מופרדים אחד מהשני, וכך לא האקורדים שולטים בשיר, אלא החלקים היותר אלמנטריים של המנגינה.

קצת ביקורת לא הרגה אף אחד – ולכן חייבים לציין שאיכות ההקלטה פוגמת באיכות המוזיקה. חלק מהאלמנטים, בעיקר הווקליים, שתופסים את מירב תשומת הלב בהופעה חיה, נעלמים בין מגוון הגיטרות בדיסק. אבל זה עדיין כיף.

קורטינה בוב, המקום בו נערכה ההופעה, הוא לא ממועדוני ההופעות המגניבים של ברלין. לפחות לא בראיה המיינסטרימית. מתקיימים בו הופעות רק פעמיים-שלוש בשבוע, ורובן של להקות מקומיות יותר או פחות – אבל בטח שלא מפורסמות. הוא תקוע באיזור הדי פופולרי של מזרח קרויצברג, אבל חלקת הרחוב שלו שוממת למדי. והכי חשוב: אין לו הרבה הייפ. לפחות לא שאני נתקלתי בו.

אבל כל ה"סתמיות" הזו של המקום היא בדיוק מה ששובה את ליבי: הוא אמיתי. לא מתחנף. דורש, בלילה הקר ביותר של השנה, שישה יורו להופעה של להקה שאף אחד לא מכיר ומנגנת סגנון מה זה לא פופולרי כמו הרוטוסוניקס – ולא זז מזה מטר. הוא גם קטן למדי, והיות ובליל ההופעה עצמה היא ריק ברובו, נוצרה הרגשה אינטימית מאד. כלומר: תוך דקה התחלנו לדבר עם הברמן ומוכרת הכרטיסים – שמסתבר שגם מנהלת את הבמה ואחראית על תחילת שעת ההופעה ('כשיבואו יותר אנשים. או שבקרוב. מה שיקרה קודם'). יחד עם הקור העז בחוף (באיזור המינוס חמש עשרה, תודה ששאלתם), התחבר הכל ביחד לאחלה ערב. כן ירבו.

יש לנו הרבה מידע לתת. בואו נסדר אותו:

רוטוסוניקססס [אתר]: האלבום בכל מקרה ניתן להורדה בבנד קמפ. הנה כמה שירים שישכנעו אתכם לעשות זאת:
Rotosonixxx – Psycho (רוק ישן וטוב)
Rotosonixxx – Daytona (עבור הקורא קוונטין טרנטינו. אם כי בהופעה ההתאמה יותר מובחנת)

כרטיס ביקור:
שם: Cortina Bob (אתר)
כתובת: Wiener Str. 34 Kreuzberg
שורה תחתונה: הצד הקצת מוזנח של האנדרגראונד.