קולומביה(8): מאכלים וארוחות.

יצאתי חומוס.

חשבתי שהמטבח הקולומביאני יהיה הנקודה החלשה בטיול. בסוף הוא אחד מההיילייטס החזקים. מגוון כמו עמרי כספי, ואין לי מושג מאיפה להתחיל לכתוב עליו. לכן נלך על הפתרון הקל: פתרון ספר שולחן-הקפה. שאלו הספרים האלה עם המון תמונות ומעט טקסט מתחת שמבאר קצת. אז גם כאן יהיו תמונות של חלק ממה שטעמתי, וקצת סיפורים עליהם.

כדי לפשט את העניין, אחלק את הפוסטים לשניים: אוכל מסורתי והשאר. כשהשאר כולל: פאסט פוד, מתוקים ו… מיצים. כי בקולומביה מיצים זה כמו בירה בגרמניה.

[משמאל: טאמאל מחומם בסיר. מימין: טאמאל פתוח, ושני מורים לספרדית מכורח המציאות אוכלים אותו. סליחה על התמונה המטושטשת. הם נורא תזיזתיים]

טאמאל זה ארוחת הבוקר הקולומביאנית המסורתית. מדובר בעלה פלאטאנו – סוג של בננה – ממולא באורז, שעועית, גזר, בקר וחזיר. ממש ארוחת בוקר של אלופים (שמנמנים). גם בשומן לא חוסכים שם, ולא ברור לי איך קולומביאנים לא מסתובבים עם כאב בטן תמידי. כמו שבישראל יש חומוסיות, בקולומביה יש טאמאליות: מסעדות שמתמחות בטאמאל. הוא מחכה שם בסירים ענקיים, או בארגזים שקופים לתצוגה, ונראה מעורר תאבון לחלוטין. ניסיתי להשיג תמונה טובה של אחת כזאת, אבל לא יצא לי. בעיות תאורה וכאלה.

[השוקו הכי טוב ששתיתי בשנה האחרונה ובכלל. פרטים למטה]

הייתי צריך לחשוד שתרבות שמקדשת קפה, תקדש גם שוקולד. בקולומביה שתיתי כמה מהשוקואים הטובים בחיי. מכינים אותם מחתיכות שוקולד מוצק – ולא מאבקה, והם סמיכים, מתוקים ומדהימים. השוקו משמאל הוא מהמסעדה\בית קפה הדלת המזויפת. יש להם גם טאמאל מעורר תאבון, כך שזו אופציה מומלצת לארוחת בוקר.

פעמיים. פעמיים בטיול שיתק לי האוכל הקולומביאני את הבטן ל – 24 שעות. לפעם הראשונה היה אחראי המאכל מעורר האימה שלמעלה (וזו עוד הגירסה הקטנה שלו!). הוא טעים בטירוף, כולל שלושה סוגי בשרים, שעועית, פאטאקונס מטוגן (סוג של בננה) ושלל רטבים. קוראים לזה: בנדחה פאיסה (Bandeja Paisa) והמקום המומלץ לאכול אותו, כמו גם שאר מאכלים קולומביאניים מסורתיים הוא: sopas de mama y postres de la abuela (מרקים מאמא וקינוחים מסבתא). ושוב: לכו על הגירסה הקטנה!

מאכל קצת יותר בריא, ולא פחות טעים, הוא האחיאקו. מרק משלושה סוגי תפו"א, עם בשר (אצלנו זה היה עוף), רוטב שמנת וקלח תירס עם מקל שישליק. לא הצלחתי לסיים, כמובן, אבל רוב המנות שקיבלתי בקולומביה – בין אם מדובר בהמבורגר צמחוני ובין אם זה חזה עוף – היו ענקיות בצורה מפלצתית.

[איזור האוכל בשוק של קרטחנה]

[אורז עם דג, אורז עם עוף. שניהם מוגשים עם אורז ברוטב קוסקוס. מעדן פשוט להכנה]

איפושהו בשעות הצהריים, בין 11 ל – 13, מתחילים עסקי האוכל העממיים של קולומביה לעבוד. דוכני שוק מאולתרים עם סירי ענק, רוכלים שעומדים ברחוב עם שני סירים (אחד עם אורז ושעועית, ואחד עם בשר כלשהו) או פשוט קופסאות פלסטיק עם מנות מוכנות מציפים את המדינה. הדרך היחידה לדעת בדר"כ מה יש היא להצביע על הסיר ולשאול 'מה זה?', בתקווה שהתשובה תהיה מובנת. דבר נוסף שצריך לקוות לו, הן שהמנות יהיו מוכנות כראוי. רוב הזמן הן היו מצוינות. פעם אחת הן גרמו לי להישאר יומיים בקרטחנה במקום לנסוע לטייל כמתוכנן.

[דוכן באמצע הדרך. זה מה שיש שם בסירים]

[קוביות קנה סוכר – פאנלה בספרדית – למכירה]

ובערב כבר לא נשאר מקום לאוכל אמיתי. אז אכלנו לחם עם גבינה. או עוד שוקו. או, השוס: אגווה פאנלה עם גבינה. פאנלה זה קנה סוכר, וכאן זה מגיע בקוביות ענק כמו שרואים בתמונה למעלה. המתכון לאגווה (מים) פאנלה הוא פשוט ביותר: מרתיחים מים, מוסיפים, להם פאנלה – ובסוף – כמה קוביות גבינה רכה – וזהו. מעדן מושלם לפני השינה. גם מרדים וגם משביע רעב.