מברלין ל.. איפושהו(9): בוחס

מי שעקב אחרי עד פה – ווודאי אין הרבה כאלה – שם לב לדיסוננס קטן: בתחילת הטיול התכוונתי להגיע לברצלונה – אולם בכותרת רשום "ל.. איפושהו".

אכן – הייתי מוכן לשנות תוכניותי כל עת ולהתמוטט לשהייה ממושכת בכל מקום בו שהיתי.

בבוחס זה כמעט התרחש.

[בוחס ממבט הציפור]

לא הייתי בודד לשנייה בגרמניה ושוויץ. היום תובל באינסוף פגישות קטנות – יותר או פחות, בבתי קפה, ברחוב בעת בקשת הכוונות – או סתם במקריות בין לבין. תענוג להיות תייר זר בארץ שאתה דובר את השפה שלה.

ב – See Cafe בבוחס, מקום עם מיקום מנצח על שפת אגם ונוף לעיירה העתיקה ביותר בשוויץ מחד, ולהרי האלפים מאידך, פגשתי את בירגיט. שוויצרית חובבת ישראל, שאפילו למדה בארץ, סתם ככה בשביל הכיף, עברית באולפן.

בירגיט מארגנת ערבי חילופי שפות כל ערב בעיירה הקטנה, בתקווה שישראלי האיזור יגיעו. אבל הם לא באים. גם כי אין הרבה כאלה. וגם כי ישראליים הם יצורים קהילתיים מאד. בקהילה שלהם בלבד כמובן. אני מכיר את התופעה מברלין.

כשסיפרתי לה תוכניותי, היא שמחה לבשר שלמשפחתם, שגרה בבניין ליד, יש כמה צימרים להשכרה. המחיר? 10 פרנקים שוויצרים ללילה (8 יורו) – וזה בא עם מטבח ונוף מהמם. פאק. שכר הדירה שלי בברלין יותר גבוה מזה.

ראיתי את החדר יום אחרי זה כשנפגשנו לקפה, וגם פגשתי את משפחתה ושאר דיירי הבניין. שלוש קומות בו כולם מכירים את כולם ומבקרים בדירות אחד של השני בתכיפות. קצת כמו פרק של 'קרובים קרובים'.

התחברתי למקום מאד, אבל זה עוד היה שלב מוקדם מדי בטיול להתיישב. שאלתי אם אפשר לחזור בשלב מאוחר יותר – והיא השיבה בשמחה. בהמשך הטיול היא שלחה אימיילים ודרשה בשלומי בסמסים. אני חושב שאחזור ללמוד שם קצת בחופשת החורף.

[הנוף מהחלון המדובר]

מלבד זאת ניצלתי את היום וקצת בבוחס למנוחה לרגליים.

הלכתי לוורדנברג (Werdenberg) – העיר הקטנה בשוויץ, בישלתי, והשקפתי על ליכטנשטיין – אליה אגיע ביום שאחרי.

אנשים סביבי דאגו להצית את דמיוני בקשר לחבל הארץ של היידי ("היידילנד"), ובכך הוסיפו טיפוס קשה למסלולי ביום שאחרי, שבדיעבד קצת הוריד אותי מסוס הטיפוסים. זו סתם עיר, שהיא סתם נחמדה, עם סתם נוף משגע שמקיף אותה – כמו כל מקום באלפים. אני עוד אשוב לפה.

[וורדנברג]