פסטיבל הקומיקס ומשחקי התפקידים בלוקה

[פוסט אורח של ידידי איש-סיכות משוטט הידוע גם בשם 'המורבידי'. הוא חזר מטיול שוטטות מלא סיכות באירופה, וביקשתי ממני לזרוק כמה מילים, וסיכות, על פסטיבל הקומיקס המפורסם בלוקה – השני בגודלו באירופה – בו ביקר. למען יראו ויראו]

עיר קטנה מוקפת חומה אי שם באיטליה ליד מגדל עקום, מותקפת פעם בשנה למשך ארבעה ימים על ידי גדודים המוניים של גיקים.  המקום: לוקה, איטליה. הזמן: נוב' 2010. האירוע: כנס לוקה לקומיקס (וקצת) משחקי תפקידים. המפרסמים מדברים על 'אירוע שהוא שם דבר בעולם הקומיקס, שילוב של מוזיקה, קומיקס, צבעים וקולות. חגיגה לחובבי הז'אנרים השונים'. אבל אני חוויתי אותו די אחרת.

בטיולים אני תמיד מחפש את אירועי הגיקים המקומיים, קטנים כגדולים. טיילתי בעבר בניו זילנד, שם קיימת להפתעתי קהילת הארד-קור של שחקני תפקידים המונה כ300 איש בלבד, פצפון יחסית לארץ שהביאה לנו את שרה"ט, זינה והרקולס. ושם גם השתתפתי בכנס המש"ת השנתי, קפ-קון (כנס הבירה) שמתרחש כבר כ-20 שנה בוולינגטון, בירת נ"ז.

לאחרונה טיילתי בשוויץ ואיטליה. בשוויץ מצאתי מס' חנויות קטנות שמכילות מגוון של משחקים וקומיקסים, או רק קומיקסים, ומתקיימים שם די הרבה אירועים של מש"ת ומשחקי קופסה וקלפים. גם התרשמתי מאוד מהמבחר של קומיקסים אירופאים ממש מגניבים שמתמקדים בעיקר בתקופות היסטוריות ומיתולוגיות עם אלמנטים פנטסטיים. …ויש גם המון טינטין, אסטריקס, ולמרבה ההפתעה – ברבאבא! 🙂 מה שמאכזב היא העובדה שהכל בשפות מקומיות, דהיינו צרפתית, גרמנית ואיטלקית. ומה שממש ממש ממש גרוע(!) זו העובדה שהם גם מתרגמים את האמריקאים והבריטיים לשפות מקומיות! מה שמשליך גם  על התרבות והמנטליות המקומית שמאוד לא חיובית כלפי דוברי אנגלית ומאוד קסנופובית, והמשכתי לגלות שאותו דבר נכון גם לסרטים, אנימציה וגם אנימה! חלחלה!

אז בהתאם להרגלי בקודש, עם הגיעי לאירופה התייעצתי בגוגל לגבי האירועים המקומיים  וכך גיליתי את הכנס בלוקה. כנס שמתקיים משנת 1966 כל שנה, ומגיעים אליו המוני המונים של גיקים – וכפי שניימן עצמו ציין בפניי, הוא הכנס השני בגודלו באירופה.  שנה שעברה הם אירחו את סטן לי, השנה הם אירחו את טרי ברוקס (מחבר סדרת שאנארה למי שלא מכיר). רכשתי מבעוד מועד כרטיס לארבעה ימים דרך האתר, שכולו באיטלקית ומכיל גרסה אנגלית עם מידע חלקי בלבד, כשבתוכי מקנן חשש מה, שהתברר כמוצדק מאוד, שהכנס יכיל יותר מדי אירועים באיטלקית ולא יהיה ממש מיועד עבורי. אבל אמרתי לעצמי שלא ייתכן שכנס שמתקיים כבר יותר משלושים שנה לא יהיה רב לשוני ובסטנדרטים בינ"ל…  אז אמרתי, ומסתבר שאכן ייתכן, וחצי ועוד איך!

ביום הראשון נתקעתי בשטויות בירוקרטיות אישיות שסיימתי רק בשש בערב, וכך פספסתי לחלוטין את הכנס. ביום השני הגעתי לתחנת הרכבת בפיזה (כן, ההיא עם גלילאו והמגדל),  כי בלוקה אין מצב למצוא אכסניה אם אתה לא משריין חודשיים מראש.  וכמו שאמרתי, גדודים מטורפים של המוני גיקים, בעיקר תיכוניסטים, אבל לא רק,  הציפו את התחנה בתחפושות ססגוניות ועטו על הרכבת המקרטעת ללוקה שזו לבסוף הגיעה.

שירותי רכבות באיטליה הם דבר מאוד נכה, המסע ברכבת מפיזה ללוקה אמור לקחת חצי שעה. לא היה יום אחד שבו הרכבת לא התעכבה, איחרה בשעה אם לא יותר או החליטה לעצור באמצע הדרך לחצי שעה  כי בקטע מסויים יש רק מסילה אחת לשני הכיוונים ובאה רכבת מהצד השני, וצריך לחכות לה משום מה חצי שעה מראש. שלא לדבר בכלל על זה שבאחד הערבים  אחד הקרונות בני ה40 שנה החליט להתפרק, מה שעיכב אותנו בעוד שעתיים.

הקופות נפתחות כל בוקר בתשע – הכנס בעשר – והכל נסגר בשבע בערב, כי לרכבת לוקח שלוש שעות להגיע. כל בוקר יש תור ארוך שמשתרך במספר מוקדים ברחבי העיר, בו אתה אוסף את הצמיד הצבעוני והזוהר בחושך שלך,  כל יום בצבע אחר, שיחד איתו ועם הצגה של הכרטיס שהדפסת אפשר להיכנס לכל האירועים ובעיקר לכל האוהלים. כי מסתבר, במפתיע, שחלקו הארי של כנס לוקה הוא… ה-מרצ'נדייז!  שם גם הסתבר לי שמס' הכרטיסים כלל וכלל לא מוגבל ואין שום צורך לשריין כרטיס מראש. כרטיס ליום עלה 14 יורו ולארבעה ימים 39 יורו. אפשר בכיף לקנות במקום. אז אחרי שאספתי את צמידי הקורן, יצאתי לשוטט בעיר ולמצוא אירועים שווים להנות מהם. פניתי למוקד המודיעין – חדר שבו יושבות מס' נשים חינניות הדוברות בקושי בקושי אנגלית  ואין להם מושג בשיט לגבי מה הולך בכנס ואיפה נמצאים דברים אלא אם הם בודקות בתוכניה, שגם היא רק באיטלקית! לפחות המפה של הכנס הייתה, חלקית, באנגלית.
מסביב ובינות פזורים המוני שוטרים, כמו בשאר המדינה, שאולי נפטרה ממוסליני,  אבל המורשת שלו נשארה הרבה אחריו. משום מה המשטרה החליטה שהמוני חנונים זה דבר עם פוטנציאל סיכון הרבה יותר גבוה מאשר המוני שיכורים שהסתובבו כל ערב באותם הימים בדיוק בפסטיבל יין מקומי שנערך בפיזה.

הכנס עצמו מחולק למס' מוקדים, קומיקס, אנימה, הפעלות לילדים ומש"ת.  המוקדים פזורים בין אוהלי כנסים ענקיים ולבנים, מס' אולמות, מלונות ותיאטרות קטנים בעיר וגם כמה כוכים ומנהרות עתיקות בינות לחומות. מה שהיה מאוד מגניב ותורם לאוירה של אירועי המש"ת. אז יש ההממווןן אוהלים של מרצ'נדייז, ועוד יותר ההממווןןן גיקים בתחפושות מגניבות, מאוד מאוד מושקעות ושאת רובן אנשים הכינו בבית, שני אולמות תאטרון שמציגים סרטים אזור אנימה ענק מלא ב..נחשו מה? מרצ'נדייז!  אוהל ממש ממש ענק עם מתחם של בליזארד ומג'יק ועוד כמה חברות שנותנות לאנשים רד בול ודיאט קולה חופשי וקונסולות עד האופק, מס' איזורים קטנים למי שרוצה לשמוע אנשים מהתעשיה ואת טרי ברוקס מדברים, מוזיאון שהציג תמונות וסרט תיעודי על Assassin's Creed, במת הופעות גדולה עם אומנים מקומיים שלא הכרתי, אוהל שמכר מנות חמות של נודלס וסביבו המון המון אשפה, ואוהל של לגיון 501 המקומי של חיילי האימפריה. זה היה מגניב, אבל מה, הכל הכל הכל, באיטלקית. ומתורגם ומדובב ועם כתוביות, ורק באיטלקית!

מי שלא מכיר, לפני אי אלו שנים מעריצי סטאר וורס הקימו ארגון שמכיל כיום כמה מאות סניפים מקומיים ברחבי העולם של לגיון פקטיבי, הלגיון ה501 של חיילי האימפריה הבין-כוכבית. הם אפילו השתתפו לפני כמה שנים במצעד ענק בקליפורניה. החבר'ה האלה נפגשים במהלך השנה, עושים תרגילי סדר, משפצים את התחפושות שלהם, ונהנים מאוד מלהעריץ את סטאר וורס, לך תבין. בגרמניה הם אפילו משקיעים שעות ובונים רכבים וחלקי תפאורה בגודל 1:1 מהסרטים.

אחר צהריים גשום אחד ראוי לציון היה ביום השלישי של הכנס, השני שלי, בו מצאתי בתוך אולם קטן וחסר אויר אבל עם שולחן נשנושים, חבורה של שחקני תפקידים המייצגים שלוש חברות מקומיות של משחקי תפקידים מונחי עלילה. מה שאומר שיש לך ספר חוקים שמסביר איך לשחק ואיך להשתמש בהמון גלגלי עזר לבנות את הסיפור והמשחק, מה שאותי די אכזב, כי זה משאיר לשחקנים רק לשחק את הסצנות וכל השאר כבר בספר ומוחלט בקוביות. אבל התמזל מזלי לשבת בשולחן עם דוברי אנגלית (סוף סוף!) שהם גם שחקני תפקידים מאוד יצירתיים ומוכשרים שגרמו לי להנות מאוד מהמשחק. אני זוכר ששמו היה "פיאסקו!". לקחתי מידע על שאר המשחקים והחברות שהיו שם אבל זה קבור לי בתיק, אז אני אעדכן בהזדמנות.

אז לסיכום, ביליתי שלושה ימים, מתוכם יומיים בגשם, בלהסתובב בין המון דוכני מרצ'נדייז, לצלם גיקים מחופשים, לשחק קצת מש"ת, להנות פה ושם מאומנות בנושאי קומיקס וגם נושאים אחרים, לראות את טרי ברוקס, להשתרך בשירות רכבות מאוד מאוד נכה, ולפספס הקרנה חינם של סקוט פילגרם, שהייתה באנגלית! :/  מזל שכבר ראיתי לפני בארץ (לכו לראות אם עוד לא ראיתם, סרט עננקק!!).

כאן איש סיכות משוטט, לוקה. איטליה. חזרה אליך ניימן.