השנה שהייתה: 2010. סיכום ספרים אישי ביותר.

לפני שלוש שנים הסביר לי גיאחה, גורו הבלוגים הגדול מבחינתי, שסיכום שנה טוב זה סיכום שנה מנקודת מבט אישי. וזה טוב. טוב לי מאד. אין כמעט נושא שאני מומחה אבסולוטי בו. יש המון תחומים בהם יש לי קורט דעה לשפוך, אבל הכל מנקודת השקפה מאד צרה של דברים מקריים אליהם נחשפתי. כנקודת התחלה רנדומלית בחרתי את עניין הקריאה. הנה שלושת המקומות הראשונים ברשימת היצירות הז'אנריות (מד"ב, פנטזיה, בלשים ו.. קומיקס!) הטובות ביותר שקראתי השנה. שימו לב שכדי לתת לרשימה נופך רציני, כמו גם כדי להשרות אשלייה שאשכרה התלבטתי קשות בבחירות, יש תיקו במקום השלישי. כך יעשה ברשימות הפיינשמייקריות ביותר.

זה כיף עצום(!) לכתוב רשימות כאלה. כך שיכול להיות שיהיו עוד כמה בסגנון בהמשך ינואר. נחיה ונראה.

ה-ר-ש-י-מ-ה
אחרי שנה בה קראתי בעיקר ספרות מקצועית (מתמטית), חזרתי השנה במלוא הקיטור לשדה הספרות המעניינת באמת: הספרות מלאת הדמיון. מה זה נתן לנו? לי – שעות של הנאה. לכם – קטגוריה חדשה עם ביקורות ספרות חובבניות בשליף בבלוג. הנה שלישיית היצירות הטובות ביותר שקראתי השנה. בלי הגבלת מדיום או ז'אנר.

מקום שלישי: טרילוגיית החוק הראשון – ג'ו אברקרומבי, שיר של קרח ושל אש: משחקי הכס – ג'ורג' ר.ר. מרטין

תיקו! שתי סדרות שלמרות גילן הצעיר יחסית – שיר של קרח ושל אש התחיל ב – 1996 וטרם נסתיימה, בעוד שטרילוגיית החוק הראשון נכתבה בחצי השני של העשור האחרון – נחשבות כבר לשתיים מהיצירות הטובות ביותר שיש לז'אנר הפנטזיה האפית להציע. טרילוגיית החוק הראשון הייתה גם זו שפרצה אצלי מחדש את מחסום הקריאה השנה, והראשונה שהופיעה במדף הספרות הז'אנרית. עלילה מפותלת, מורכבת, צינית ומבוגרת ביותר. בימים אלו מוציא אברקרומבי את הספר השני שכתב לאחר סיום הטרילוגיה. שניהם מתרחשים באותו העולם, ובשניהם דמויות משניות בטרילוגיה מקבלות פתאום תפקידים ראשיים. בקצב היצירה הזה יעמיד אבקרומבי תוך כמה שנים את אחד מעולמות הפנטזיה המורכבים והמעולים שבנמצא. ואני אהיה אחד מנביאיו. [ביקורת מהמדף הז'אנרי]

את משחקי הכס קראתי בערבים עייפים בזמן טיול האופניים. זה ספר שהקים בעצם מחדש לתחייה את ז'אנר הפנטזיה האפית, כשהוא לוקח את כל מה שהכרתם משר הטבעות של טולקין, והופך אותו על פניו: איש לא חסין בפני המוות. איש לא חסין בפני בגידה. המון פוליטיקה, דם, ואפיות רצינית חסרת מודעות עצמית. לא הופיעה עליה ביקורת בבלוג היות ואיש לא מבקר את אלוהים. ובז'אנר ספרות הפנטזיה קיבלה שיר של קרח ושל אש סוג של מעמד כזה (עד הספר הרביעי, שהוציא מעריצים רבים מאוכזבים. לי עוד יקח קצת זמן להגיע אליו).

מקום שני: פנדורין

הסידרה הראשונה, והיחידה עד כה, שקיבלה ציון של עשר מושלם אצלי בבלוג. מאז שרלוק הולמס לא נראה בלש חריף שכזה. למעשה, כדמות הוא אפילו מרתק משרלוק (אם כי לא ניחן באותה ההילה. שרלוק הולמס זה כמו מייקל ג'ורדן של הבלשים. איש לעולם לא יוכל להשתוות להילה שלו). ואם אצל הולמס מתמקדים בתעלומות, הרי שבפנדורין לא ברור מה העיקר: התעלומה, או הרקע ההיסטורי של התקופה, הרפרנסים הספרותיים – או שמא הדמויות העמוקות. קריאה מומלצת, לא רק לחובבי הספרות הרוסית. [ביקורת מהמדף הז'אנרי]

מקום ראשון: באסטו וזאקוסקי (במקור: Bastos et Zakousky)

מה? מי? מה אלו השמות הללו? נראה לי שסידרת הקומיקס הצרפתית הזאת, בסה"כ שישה ספרים שפורסמו בסוף שנות השמונים, לא מפורסמת באף שפה. לא בצרפתית, לא בגרמנית (בה קראתי אותה) – ובטח שלא באנגלית אליה היא מעולם לא תורגמה. אבל היא, ותקראו טוב טוב את המילים הבאות, אדירה! מעולה מעולה מעולה. פרנסואה קורטג'יאני, הכותב, משלב בין ההומור של אסטריקס לעלילת ההרפתקאות חובקת העולם של טינטין (או למומחי הקומיקס הצרפתי: לוטנט בלוברי). פייר טראנשנד, שאחראי על הציורים, עושה עבודה נהדרת בעצמו, עם עמודים שלמים מלאות פרטים עם תמונות פנורמיות ממקומות כמו מחנה עבודה בסיביר במאה ה – 19.

העלילה מתמקדת בבאסטו, פורץ כספות צרפתי, וזאקוסקי, צייד עורות סמויאדי (כמו הכלב, רק כקבוצה אתני) ובבריחתם מטלפי הצאר במסע טרנאס סיבירי ברוסיה של המאה ה – 19. יש רגעים מצחיקים, יש רגעים מרגשים, יש גיבורים עגולים ועלילות סוחפות – והכי חשוב עוברי: יש תמריץ נהדר לצאת למסע דומה ברוסיה. ראוי לציין: מסע טרנסיבירי זה אחד מחלומות הילדות שלי. כך שתיתכן הטייה לא אובייקטיבית באהבתי ליצירה. ביקורת? תבוא בעתיד הקרוב בבקשה.