ביקורת מסעדה: הויטרינה

[התנצלותי מוגשת מראש לקוראי הצמחוניים או אוכלי הכשר. פוסט זה לא מיועד לכם, איתכם הסליחה]

לא סבלתי נקניקיות עת עזבתי את ישראל, אבל שנתיים בגרמניה עושות את העבודה על הבן אדם. במהלך החופשות בארץ סיפרו לי שסצינת נקניניקיות האיכות (בניגוד לנקניקיות ההקאה – על שם מה שקורה שעתיים לאחר צריכתן – שהיו שגורות פה בשנים עברו) משגשגת לפתע בת"א. ראש וראשונה הוא השרקוטרי. עם יד על הלב, אכלתי שם את אחת הנקניקיות המוצלחות בחיי. אבל הויטרינה עניינה אותי לא פחות מרגע ששמעתי עליה, היות והיא הציעה משהו מאד ישראלי: מגוון. בגרמניה מוכר נקניקיות מציע, במקרה הטוב, שלושה סוגים בהם הוא מתמחה. בישראל לוקחים את זה לכיוון העשרים, עם וריאציות מרתקות וחידושים לא פוסקים. אנחנו עם יצרתי אנחנו.

התפריט עקרונית רשום על הלוח, ומגלה שרוב הנקניקיות עולות 22-25 שקלים. אבל אין באמת טעם להסתכל בו, היות והוא לא מבהיר דבר. במקום זאת עדיף להעיף מבט בויטרינה שאתם רואים בתמונה למעלה ושעל שמה נקרא המקום. שם תגלו אוסף מרהיב של נקניקיות מוכנות לצלייה: ממינכן הקלאסית (בשר לבן וגרגירי חרדל) דרך בנקוק (עוף, ג'ינג'ר ולמון גראס) ואפולקו (בשר בקר כמון וצ'יפולטה) האקזוטיות ועד מילאנו (בקר ורוזמרין) וקזבלנקה (בקר וכבש בתוספת חריסה!) שדיברו לחובב בשר הבקר שבי. בסוף בחרתי באיסטנבול (בקר וכבש מעושנים).

יחד עם זה לקחתי צ'יפס (11 ש"ח). סיפרו לי מראש שהצ'יפס של המקום משובח: דק, עם עשבי תיבול ומלח ים. מגישים אותו בנייר לבן מוצב בתוך מסננת מעוצבת.

הנקניקיה הגיע בלחמניה שהיא לא אוורירית כמו אלו האמריקאיות, אך גם לא כבדה כמו זו הישראלית. ליוו אותה שתי תוספות לבחירה, שבמקרה שלי היו (בהמלצת המוכר) בצל קרמל ופלפל אדום. ואז התגלתה בעיה קטנה: אוסף הטעמים האקזוטי הזה מתערב ביחד למשהו בו קשה להבחין בניואנסים של כל רכיב. וכך, במקום לאכול בביסים שלמים, התחלתי לחלק אותם לביסים של לחמניה עם בצל וקרמל (יאמי) ולחמניה עם נקניקיה מעושנת (יאמי יאמי), אכלתי לאט, קורא את העיתונים שפזורים שם ונוגס מהצ'יפס בין ביס לביס. ובסופו של דבר סיימתי שבע מאד ומרוצה.

רק כשיצאתי נזכרתי שבכלל המליצו לי על ההמבורגר שם. נו שווין, נשאיר משהו לפעם הבאה.

[הויטרינה, אבן גבירול 54 תל אביב]