פוסט על שני גלגלים: מצב האופניים בתל אביב וישראל

מרבים לדבר על אופניים בשנים האחרונות בת"א (דברים מהשבועיים האחרונים). בדר"כ תוך כדי המטרת ים תלונות ונאצות נגד העיריה. נדמה לי שמקורות מנהג זה הגיעו , כמה אבסורדי, דווקא כשעיריית תל אביב החלה להכין את תשתית האופניים בעיר. הם עשו זאת בצורה כל כך שלומיאלית, שרוב רוכבי האופניים העדיפו ללעוג במקום לשבח. מבחינת התדמית הציבורית בישראל עדיף תמיד לא לעשות מאשר לעשות לא היטב.

[תמונה מפה. CC]

אני מדווש בת"א כבר יותר מ – 15 שנה, כילד, נער ומבוגר – ובשנתיים האחרונות גם בברלין. בביקורים שבאים בפער של כמה חודשים אפשר להבחין במגמות בהרגלי הדיווש בעיר. למה לשמור את המגמות והמחשבות לעצמי, כשיש לי בלוג לסכם בהן אותן?

1. פופולריות: כמות האופניים גדלה אקספוננטיאלית! לא רק ב – 15 שנה האחרונות, אלא בכלל בשנתיים ומשהו שאני לא בארץ. פעם הייתי רגיל להיות שליט העמודים היחיד. כיום? אפילו עם מקומות החניה שהוסיפה העיריה יש לעיתים "מצוקת חניה לאופניים". רק במרכז העיר אומנם, אבל עדיין. לא ירחק היום בו לרמן יתלונן שהאופניים גוזלות לו את המרחב הציבורי ;]

2. שבילי אופניים על המדרכה: אני יודע, אני יודע – העיריה לא מבינה כלום, שבילי האופניים הם בדיחה לא מצחיקה שנעלמים בתוך תחנת רחוב לפתע או פשוט מצטמצמים לרווח מדרכה קטן בו אי אפשר לנשום. אבל מנקודת המבט של מי שגדל בעיר בה *אין* שבילי אופניים – הרי שהמצב החדש הוא מבורך!

פתאום אני מוצא עצמי משנה מסלולי נסיעה כדי לעבור באבן גבירול או שדרות רוטשילד, כי בזכות שבילי האופניים שם – עם כל הפגמים בהם – מתקצרת לי הדרך משמעותית. יש בעיה של קטעים מגוחכים ומסוכנים (בין בית אריאלה לאבן גבירול למשל). בדרום העיר המגניב (פלורנטין ודומיו), בלתי אפשרי לנווט במהלך היום עם אופניים. אגב – בדרום האמיתי של העיר, שכונות יפו ג', ד' ודומיהן, יש אחלה של תשתית אופניים לאורך השדרות הראשיות! עשיתי לפני כחודשיים סיור ספריות עצמאי ביפו (מעניין מישהו לשמוע עליו?), ויצא לי לדווש באיזור. באמת מרשים.

3. שבילי אופניים כחלק מהכביש: המילה האחרונה של העיריה בתחום שבילי האופניים הם שבילים שהם חלק מהכביש. בדר"כ מופרדים אלו מהדרך הרגילה בעזרת באמפרים – ובין השביל לבין המכוניות הנוסעות יש מקומות חניה (לפחות ביצחק שדה ודרך משה דיין). עשיתי בהם שימוש מקיף – והייתי כמעט היחיד. החיובי? זמן הנסיעה ירד ב – 50 אחוז בערך! אם לא יותר.

שלילי? כמעט תמיד תמצאו מכונית חונה על השביל (מי בעד מאבק גרילה אורבני בדמות סטיקרים על החלונות?), מכוניות פותחות דלת לתוך שביל האופניים, אנשים מתעקשים, בצורה מאד מאד לא ברורה, ללכת על שביל האופניים למרות שהוא חלק מהשביל. והכי גרוע: שני רוכבים באותו השביל. רוחבו הצר של השביל לא מאשר עקיפה. הסבלנות הישראלית המפורסמת גורמת לכך שהרוכב מאחורה דוחף\מנסה להפיל את זה שלפניו. הבנתי שעכשיו מפילים את האשמה על כל אלימות כלשהי על אלכוהול. מעניין איך יקשרו את זה פה.

[תמונה מפה. CC]

4. על אנשים ושבילי אופניים: רוב התל אביביים עדיין לא הטמיעו את משמעות הציור המוזר הזה של אופניים על המדרכה, ובטוחים שהוא מסמן 'שביל להולכי רגל'. הגדילו בפרשנות אלו שמדי פעם צעקו עלי שאסור לאופניים לרכב פה. עם זאת: נחזו מקרים, נדירים אומנם, של אנשים שמעירים לחברים שלהם לרדת משביל האופניים. טיפה בים? לא נכחיש זאת. אבל טיפות גם יכולות לנבא את בוא המבול.

5. שבילי אופניים בישראל: בשקט בשקט, מחוץ למתחם העירוני, מתחילים לקשט את ישראל בשבילי אופניים. יש את השביל מתל אביב לירושלים, ויש עכשיו שני קטעי רכיבה ראשונים שיהיו חלק משביל ישראל לאופניים. נורא התלהבתי בהתחלה וחשבתי שאוטוטו נהיה שוויץ ואוכל לדווש להנאתי בישראל. אך אז רכבתי את הקטע הראשון מתל אביב לירושלים – לאורך הירקון – והבנתי שקהל היעד למיזם הוא רוכבי אופני ההרים – ולא אופני הטיולים כמוני. זה לא רע, זו התחלה, ואולי, עם קצת מזל, יתאימו את הארץ בהמשך גם לאנשים שאופניהם עלו פחות מכמה אלפי שקלים. אולי.

6. עם כל הנאמר לעיל, קשה לי לראות אופניים נעשים פתרון עממי למצוקת התחבורה בישראל. למה? תאשימו את מזג האוויר. יש בישראל בערך ארבעה חודשים בהם אפשר לדווש בנוחיות: בסתיו ובאביב. בחורף קר ויורד גשם. ישראלים רבים, כידוע, נמסים במים. אפילו יוצאי יחידות קרביות! בקיץ מזיעים בצורה היסטרית וקשה לנשום – כך שאפילו עם מקלחות בעבודה, שזה עוד בחזקת חזון למועד, לא בטוח שכל ישראל ואחותו ידוושו למשרד. אבל אולי אני סתם פסימי. אולי.