סיכומספירה 13.05.2011: עשרה פוסטים משלושת הימים האחרונים

הפופולריות המדהימה של פוסטי סיכומספירה מעלה מסקנה אירונית אך בלתי נמנעת: קוראי הבלוג מעדיפים לקרוא דברים של אחרים מאשר אותי – אבל הכי מעדיפים לקרוא אותי ממליץ על אחרים! למה? אלוהים יודע. אבל העם רוצה – העם יקבל. הנה פוסט עם עשרת פוסטים בולטים מעשרת הימים האחרונים.

1. חמש שנים מלאו למותו של יוסי בנאי. איתמר זוהר חולק לו כבוד בפוסט נהדר, מקסים ונוגע ללב, שמורכב מפסקאות קצרות וביניהם כמה מהשירים היפים ביותר שהושרו בעברית. בביצועו של יוסי בנאי, כמובן.

איפה ישנם עוד אנשים?

[אני מתגעגע למשחקי מחשב. אני מתגעגע לימים ריקים שנועדו לשחק בהם, למערכת הפעלה שיכולה להריץ אותם ולמכונת משחק שמחוברת לטלוויזיה גדולה עם סאונד איכותי שיטביע אותי בחורף. כל הסימנים מראים שאם התוכניות הנוכחיות שלי יצאו לפועל, אז הפעם הבאה שיהיה לי זמן למשחקי מחשב תהיה בספטמבר 2041. בינתיים נותר לי לבהות בתמונה של Mr. Toots מ-Red Fraction ולתהות מיהו ומה מעשיו בעולם? התמונה מג'וייסטיק. הם לא באמת טרחו להסביר את מקורה]

2. אח… נעורים. רינת מזכירה לי במרץ בו היא מוציאה פוסטי קישורים ממתקים לעיניים את ההתלהבות שהייתה לי בשנה הראשונה של הבלוג. התלהבות זה טוב, ופוסט הקישורים השבועי הצנוע שלה מכיל כמה לינקים שתמיד רציתם לראות. מאיפה היא מוצאת את התמונות היפות הללו?

3. בפוד גבר מעלים ביקורת אוכל לא על הצרפתית החדשה בירקון, או על מסעדת יוקרה פיוז'ן ירושלמית בעיר העתיקה – אלא על דוכן פלאפל. בב"ש. ז'ק מלך הפלאפל. לא שגרתי, אבל עושה חשק למנה. כמה חבל שאי אפשר למצוא פלאפל בפיתה ישראלית בברלין.

4. פינת הדורפן היא הפינה בה מקשרים לפוסט נבחר של רונן דורפן. הפעם: לא גזענות. חלילה וחס. פוסט המדבר על לורן בלאן, שדיבר על מכסות לשחקנים ממוצא אפריקאי וערבי באקדמיות לכדורגל, ועל שרת הספורט הצרפתי שהסבירה בנאורות איך זו דעה לגיטימית. אל תפספסו את הדיון.

5. היה לי קטע מוזר השבוע: מכרה הזמינה אותי לבוא איתה לפארק הסובייטים הענק ליד ביתי ב – 9 למאי. יש שם הילולה שקטה ענקית מלאה ברוסים שמניחים פרחים על קברי חיילים. סירבתי, וזה גרר מייל זועם במקצת על 'איך אתה לא יכול להקדיש שעתיים מחייך לכבד את זכרי החיילים הסובייטים שהצילו אותנו מהנאצים'. היה לי המון מה לאמר על זה, אבל במקום זאת השבתי 'מצטער'. יש ראשים מטורפים שאסור להיכנס אליהם.

גם בארץ ה – 9 במאי, שברוסיה הוא סוג של יום הזכרון, הפך לחג לקהילה הרוסית. דוד מרחב בפוסט על הצבא הרוסי, מראה שלא הכל אדום ורוד.

6. כבר כמה חודשים שאני מגיע לאוניברסיטה מצוייד בקופסת אוכל מהבית. למי ששואל, אני משיב שבקפיטריה מגישים 'אוכל כאב בטן'. לא משנה מה אוכלים ממנו, תמיד תכאב הבטן חצי שעה אחרי. לא משנה מה לוקחים ואיך זה נראה, תמיד יהיה לזה אותו הטעם. קוראים לזה: מונסודיום גלוטומאט – הטעם החמישי. עד היום קישרתי את המונסודיום גלוטומט, שלא היה לי באמת מושג מהו, לכאב הבטן. במדע בצלחת מסבירים קצת מה פשר הדבר, מקורו וערפול הערך או הנזק הרפואי שלו.

7. אי אפשר שלא לפרגן לגדי אלכסנרוביץ', שגם כותב את הבלוג היחיד, למיטב ידיעתי, בעברית על מתמטיקה – וגם עושה זאת מצוין! בפוסט הנוכחי הוא מתרתח על הספר 'קאנון המדעי'. סעיף האישום: זלזול משווע במתמטיקה.

8. מפה לשם הפך רדיו פרימיום להמונים לאחד המקומות העיקריים מהם אני שואב מוזיקה חדשה. ביום שלישי הוא כתב על האלבום Rome החדש של דיינג'ר מאוס: מוזיקה קולנועית עכשווית בהשפעת מערבוני הספגטי באיטליה. יושב כמו כפפה על הטעם המוזיקלי המוזר שיש לי בימים האחרונים. מישהו יודע איך אני משיג פסקולים של סרטי פורנו רך משנות השבעים, או של קלטות כושר מהאייטיז? אל תשאלו למה.

9. העבודה של לא סוגרת ת'פה, בחורה קטנה עם תיאבון בריא, שלחה אותה לבודפשט. היא חזרה משם עם פוסט מפוטם על אוכל הונגרי. לקרוא, להזיל ריר, לגזור ולשמור לנסיעה הבאה ולהתפלא איך בן אדם אחד יכול לטעום כל כך הרבה בכל כך מעט זמן?! לא על הגולאש לבדו יחיה האדם.

10. התחלנו בבנאי (יוסי), ונסיים בבנאי (אהוד). טרם הקשבתי לאלבום החדש שלו 'רסיסי לילה': אני עודי תקוע עם סחרוף, נועם רותם ויהוא ירון המעולים. בבלוג Pretty Good לעומת האזינו לו גם האזינו, והעלו את ביקורת האלבום הכי מקיפה שיש: ביקורת על כל שיר + אפשרות האזנה! איזו השקעה.